אני מצטערת שתינוק מדהים כמוך קיבל אמא כמוני…

מאת : הכי אמיתית

5 ביוני 2011 | 20 תגובות

מגיע לך יותר ילד שלי, ואני לא יודעת איך לתת לך את זה... אני מצטערת!!!!!!

מתוך אחרי לידה, אני אמא מספיק טובה?, רגשות אשם אחרי לידה

 

ילד שלי….

אני רוצה לבקש ממך סליחה,

אני רוצה להגיד לך שאני מצטערת…

אני לא רוצה להגיד,

אני רוצה לצרוח!!

אני רוצה לצרוח שאני מצטערת!!!!

 

אני מצטערת שתינוק מדהים כמוך, יפה כמוך, רגיש כמוך, עדין כמוך, קיבל אמא כמוני…

אמא שכלל לא הייתה בטוחה שהיא רוצה להיות אמא, בטח לא בשלב הזה…

אמא כל כך לא מנוסה בדברים בסיסיים של החיים כמו עבודה, מאמץ, חריצות, חיסכון, תכנון….

אמא  כל כך לא בוגרת….

אמא שלקח לה זמן …שזה לא בא כמו בספרים…פרץ טבעי של נכונות להקריב הכל….

אמא שעדיין מתרגלת….שנה אחרי הלידה….לסטטוס של אמא….וזה עדיין קשה לה לפעמים….

אמא שרואה את ההתקדמות, את ההטבה, אבל עדיין, כל פעם שיש סיטואציה כמו היום, של בכי היסטרי ולא ברור שלא מפסיק….של חברים שנהנים על חוף הים ואני בבית, עייפה ומשועממת….בכל פעם כזאת שוב העצב קשה לה….

אמא ששומעת על אמהות אחרות שגלשו לתפקיד האם בטבעיות והיו מוכנות להקריב את עולמן, את גופן, את כל מה שצריך- ואמא שלך לא, לא מוכנה לוותר על חלק מהדברים האלה וקשה לה…

 

אני יושבת כאן…ממררת בבכי וכותבת…בוכה ולא בטוחה למה…האם מגעגועים לחיים שהיו? לאישה שהייתה? לילדה שהייתה?

האם מרגשות אשם כלפי תינוק מדהים שמגיעה לו אהבה טובה יותר מזו שלי יש להציע לו?….

האם מהבלבול וחוסר הודאות המפחידים לגבי העתיד? המקצועי? האישי? הכלכלי?….

האם מהיום יום שנהיה קצת מעייף ולא חופשי?

אתה כזה תינוק מדהים, מתוק, אני מרגישה את הטוב לב שלך, את הקריאה הנוגעת ללב שלך אלי,  לאמא, שלפעמים אני כנראה לא עונה לה בצורה מספקת בגלל האדם שאני, האישה שאני, האמא שאני….

אני מוצאת את עצמי מתחבטת ברגעי בכי כאלה בשאלות מפחידות…מפנה מבט לשמיים ושואלת את אבינו שבמרומים- “לא טעית?! לא התבלבלת?! כל כך הרבה נשים טובות מתפללות לילד, לפרי בטנן לתת לו את כל כולן ואתה סוגר את רחמן ולאחת דפוקה כמוני הבאת כזה תינוק מושלם?! לא מגיע לו אמא עונש כמוני!!! אני לא מצליחה להיות לו האמא הטובה שמגיעה לו……

אולי אחד הדברים הכי קשים, הכי מעוררי אשם הוא- שאני אפילו לא מרגישה שאני רוצה להיות האם הזו, שמוכנה להקריב את עצמה, שמוכנה להיות בראש ובראשונה אמא ואחר כך כל השאר (אישה, חברה, מאהבת ועוד) אם בכלל….

מגיע לך יותר ילד שלי, ואני לא יודעת איך לתת לך את זה…

אני מצטערת!!!!!!

 

* לבלוג של 'הכי אמיתית'


אמהות נוספות כותבות על רגשות אשם באמהות:

לא התאהבתי בה | אחרי לידה / רויטל

קריסה אימהית / לימור לוי אוסמי

אשמה תמיד / ענת גל און

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

נושאים קשורים :

20 תגובות ל- “אני מצטערת שתינוק מדהים כמוך קיבל אמא כמוני…”

  1. נעה גביש הגיב:

    האמת…אין לי מילים…התכווצה לי הבטן עם כל מילה שלך.
    אני לא רוצה להציע הצעות כי נראה לי שאת זקוקה לחיבוק חזק ולמישהו לצידך
    ממש שינסה לעזור לך להבין מה קשה לך.
    לא מכירה אותך 🙂 אבל עוד חיבוק ומרשה לעצמי לומר לך שאין לי ספק שאת אימא אוהבת לילד שלך…שומעים את זה בכתוב
    וזה הכי חשוב
    }{

  2. אוריאן בן חיים הגיב:

    כתבת כל כך מרגש. ממש כאב לי הלב לקרוא את מה שאת כותבת.
    מבינה לליבך. ושלחת לך חיזוקים. ברור לי שעם הזמן את תיראי את הדברים בצורה הרבה יותר חיובית.
    מציעה לך לדבר על הכל!

    שיהיה לך יום נפלא וחיים מאושרים אמן

  3. מירב הגיב:

    פוסט חזק ומרגש.
    מה שאת מרגישה טבעי לגמרי.
    את כותבת: "אמא ששומעת על אמהות אחרות שגלשו לתפקיד האם בטבעיות והיו מוכנות להקריב את עולמן, את גופן, את כל מה שצריך- ואמא שלך לא, לא מוכנה לוותר על חלק מהדברים האלה וקשה לה…" ואני רוצה לומר לך שלא כל האמהות שמציגות את עצמן כאמא תרזה, הן אכן כך ולא מרגישות מדי פעם בדיוק את מה שאת מתארת, רק מפחדות להודות בכך, אפילו בפני עצמן. זה בסדר שתגדירי את עצמך לא רק כאמא, כי את לא רק אמא את בן אדם מורכב ושלם, וזה בסדר וזה גם מודל מצוין לילד שלך. לכל האמהות קשה ולכולנו יש רגעים שהקושי משתלט, אין טבעי מזה. וזה גם בסדר שתרצי להיות בים במקום עם תינוק בוכה בבית. רגשות האשמה בוודאי שאינם עוזרים, אלא רק מחזקים תחושה של קורבנות.

  4. יקרה, שומעת את הכאב שלך עד לפה ומבינה שאת אחרי ערב קשה במיוחד.
    איך את הבוקר ?

    אני שומעת מבין השורות שאת מתארת ומביאה את האמא שאת היום- אמא שלא תכננה להיות אמא, שעדיין לומדת את החיים תוך כדי תנועה, שלוקח לה זמן להתרגל לאמהוּת, שקשה לה לפעמים, שבוכה בפרץ לפעמים, שיש בה מקום שמתגעגע לחיים שלפני הלידה, שמרגישה לפעמים עייפה ומשועממת, שלא רוצה להקריב את החיים שלה על מזבח האמהוּת, שמרגישה חוסר וודאות לגבי נושאים כלכליים ולגבי העתיד, אמא כזאת שמאוד מאוד אוהבת את הילד שלה ורוצה את הכי טוב בשבילו.

    ויחד עם הדבר הזה שמביא את האמא שאת היום, אני שומעת שמגיע איתו בצמוד קול נוסף, קול זועף, כועס, כואב וממש לא מרוצה. מבחינתו, זה ממש לא בסדר !!! הוא מרגיש ממש מאוכזב. הוא מרגיש ממש מאוכזב עם חלק מהדברים שאת עכשיו ומבחינתו הוא היה רוצה שתהיי ממש אחרת, שתהיי אמא כמו בסרטים, אמא אידיאלית, אמא טבעית, אמא שנכנסת לאמהוּת בקלות, שיודעת מה לעשות, אמא בוגרת, שיש הרבה וודאות בחיים שלה, שמרגיש שלתינוק שלך מגיע משהו הרבה יותר טוב ממה שיש לו עכשיו. החלק הזה, הקול הזה, מרגיש שהוא ממש מצטער. הוא מרגיש שהוא ממש מצטער אל מול התינוק כי הוא מרגיש שמה שיש עכשיו הוא לא מספיק טוב מנקודת המבט שלו, הוא מרגיש שהוא רוצה אחרת, שמשהו אחר יהיה.

    האם אני שומעת אותך טוב? אם לא, את יכולה לדייק לעצמך או לכתוב פה מה יותר מדויק לך.

    אם תרצי, אפשר רק לשים לב כרגע, שיש בך את הדברים האלה היום. את הדברים הללו שהם חלק ממה שאת היום, ואת הדבר הזה שמרגיש שזה ממש לא בסדר. יש בך את שניהם היום ואפשר, אם מתאים, רק לפגוש אותם, לשים אליהם לב ו- לקבל אותם. לקבל שזה מה שיש בך היום וזה ממש בסדר. האפשרות הזו לשים לב שזה מה שנמצא בך היום, לאפשר למקומות האלה להיות כפי שהם, כמו שאת ממש עושה, ייאפשר לתנועה חדשה לקרות בחיים שלך.

    לתת מקום לכאב, לאכזבה, לאשמה, לבילבול ולמה שעוד עולה, לנסות, אם מתאים, לקבל שזה מה שיש בך היום וזה ממש בסדר. מזכירה לך שיש בך היום גם את החלק שאוהב את התינוק שלך, שדואג לו, שיש בך גם חלק שאוהב את עצמך, שדואג לעצמך ושמאוד מאוד רוצה שלך ולתינוק שלך יהיה טוב, בסופו של דבר. גם הם נמצאים איתך היום וכל הדברים שאת היום, זה ממש בסדר. אם יש חלק שממש קשה לו לקבל את כל הדברים האלה, אפשר גם לתת לו מקום ולראות שיש משהו שמתנגד לקבל, וזה גם ממש בסדר.

    כולנו עוברות את מה שעוברת במידה רבה. רובנו מרגישות שאנחנו לא מספיק טובות, גרועות אפילו, ושלתינוק שלנו מגיע ממש יותר טוב ממי שאנחנו היום. זה תהליך, תהליך לקבל את מה שעולה, לשתף ולבטא את הדברים ומתוך זה השינוי כבר קורה מעצמו. פשוט תמשיכי במה שאת עושה, במה שהגוף והנפש שלך מרגישים שהם רוצים לעשות היום- להיות את באותנטיות ולשתף במי שאת היום, כפי שאת. תראי שהמקום הזה שאת מאפשרת לעצמך היום, יוביל אותך למקומות נפלאים.

    חיבוק ענק ענק ענק,
    לימור.

  5. אוסי הגיב:

    היי יקירה,

    אני מציעה לך פעם נוספת ואשמח מאוד אם תיצרי איתי קשר!
    אני שולחת לך חיבוק גדול!
    רוצה לומר המון דברים, אבל זה לא משנה כי חשוב מה שאת מרגישה ואיך את רואה את המציאות שלך.
    אני חושבת שעזרה חיצונית או תמיכה סביבתית יכולה לעזור לך לראות את המציאות החברתית מסביבך. (היא לא תמיד חופפת למציאות שאנחנו רואות בעיננו…).

    חיבוק נוסף ונשיקה חמה.
    אוסי

  6. יפעת הגיב:

    בוקר טוב,

    אני כל כך מכירה את כל מה שעובר עלייך, הייתי במקום שלך לפני תשע שנים, הגעתי לצערי למקומות יותר חשוכים, והתמיכה המשפחתית הייתה מעטה (רק בעלי עמד לצידי) כולם אמרו לי שאין לי שום בעייה. אני יכולה רק לייעץ לך לפנות לעזרת פסיכולוג/ית שיכולה לתת תמיכה כתף ומקום טוב לפרוק את הכל. אני עד היום נעזרת בה למרות שהבן שלי כבר גדול אבל המשימה היא להתמודד עם משפחה, עבודה, בית זה לא פשוט, ולגדל ילדים זו משרה לכל החיים .

    בהצלחה

  7. הכי אמיתית הגיב:

    רוצה להגיד לכן המון תודה,
    תודה ענקית,
    אמיתית
    מהלב
    המילים שלכן מחזקות ויקרות!

    • קרן הגיב:

      אני פה מצד אחד נורא מזדהה ומבינה. אני לא חושבת שיש משהי שאצלה זה "כמו בספרים, רק יש מי שלא מוכנה להודות בזה.
      אני זוכרת שבעלי לא הבין אתי בהתחלה עם הראשון שלנו וכל הזמן אמר לי "תראי איך אצלה זה לא ככה ואצלה זה אחרת" ואז הבנתי שהוא בכלל דיבר עם הבעלים של זו ושל האחרת. כל חברותי עברו משבר כזה או אחר.. וכל אחת (וגם כל אחד!) מקבלת זפטה לפנים עם הילד הראשון (גם אני וצאמיני לי שהייתי מוכנ הלזה, שנים טיפלתי בתינוקות ולמדתי חינוך מיוחד ועבדתי עם הורים וילדים ומה לא ועדיין ברגע האמת קצת נפער לי הפה בתדהמה קלה)…
      יחד עם זאת אני חושבת שכדאי לך למצוא עם מי לדבר (יועצת משפחתית/ עובדת סוציאלית או פסיכולוג) שבאמת יעזרו לך מעט לאזן את הדברים, למצוא הגיון גם ברגשות השליליים (שכולנו חוות לפעמים)

      מאחלת לך שיהיו יותר ימים בהם השמש תחייך אליך כאמא

  8. שלום יקרה, אני קוראת את שכתבת ומילותייך נוגעות בליבי. כמה אני מכירה את התחושות האלה. את אמיצה מאוד כך לספר את תחושותייך. אני לא מכירה אמהות שלא מרגישות ככה לפעמים. אני כן מכירה הרבה אמהות שמסתירות ומשתיקות את התחושות, לפעמים אפילו מעצמן.
    אחת מנקודות התפנית הכי גדולות שחוויתי באמהות ובקשיים שחוויתי עם בני הגדול, הייתה כשהסכמתי לבטא בקול רם את כל "הדברים הנוראיים" שהרגשתי.
    איש מדהים, מטפל,מורה ומלווה הורים בשם שי אור, ליווה אותי בתהליך.
    הוא עזר לי לבטא את הכעס, התיסכול, הכאב וכל שאר התחושות שחוויתי ועזר לי להבין שלבטא אותם היה מעשה האהבה הגדול ביותר שיכולתי להעניק לילדיי.
    זה היה כמו לפתוח פקק של משהו שהיה מוחזק הרבה זמן וכשנפתח הפקק, איתו הגיעה גם האהבה והכרת התודה.
    גם כמי שמלווה אמהות אני רואה את זה שוב ושוב- איך ביטוי של תחושות "קשות" מאפשר פתח לצמיחה, שינוי, שימחה ואהבה.
    ובטח שהרבה יותר כיף ללכת לים מאשר להיות בבית עם תינוק צורח. תראי לי אמא אחת שתאמר בזמן שהתינוק צורח שעות ללא הפסקה שהיא ממש נהנית…:-)
    אני ממש ממליצה לך לבקש ולקבל עזרה שתתמוך בך גם במישור הפיזי וגם הרגשי. למשל -קבוצת אמהות, טיפול אישי, בייביסיטר שתאפשר לך זמן ללכת לים… גם אני מגדלת את ילדיי לבד והזמן הזה פעם בשבוע כשהם הולכים לאבא הוא ממש קריטי לשפיותי!! יש לי עוד הרבה דברים לאמר, אך מרגישה שמספיק לעכשיו. רק שולחת לך חיבוק חזק ומשב רוח מהים.. רות

  9. הילה גלסר הגיב:

    טוב קראתי את המילים החזקות האלו אוו איזו זעקה צלולה וחודרת
    אני בטוחה שאת רק בתחילת הדרך המופלאה שלך לחשוף את כוחותייך ואילו כוחות! אינני יודעת איזו אמא את וזה גם לא משנה. כרגע חדרת לי לבטן בעוצמה וב
    כישוף של אישה שיודעת ושנוגעת ויש בה כוחות על!
    חיבוק גדול
    הילה גלסר
     

  10. הכי אמיתית הגיב:

    תודה
    ריגשת אותי מאד…
    המילים שלכן זו התמורה היקרה ביותר לכתיבה

  11. רק רציתי להגיד לכולכן- אתן מלכות !!!!

  12. סיון קונוולינה הגיב:

    קראתי את מילותיך בכאב רב, ואני מסכימה עם קודמותיי שאת אמיצה מאוד. להודות בדברים הללו בפני עצמך זה קשה מספיק, ולהודות בהם בפני הסביבה קשה אפילו יותר, במיוחד בחברה שאנו חיות בה, שבה יש כל כך הרבה נושאים שהם בבחינת "אם לא נדבר על זה – זה יעלם"…
    אפילו הנשים הקרובות אלינו ביותר, כמו החברות הטובות שלנו ואף האמהות שלנו, לא תמיד מסוגלות להכיל כאב כזה, לא מסוגלות לקבל תחושות כאלה, בפרט שהן עולות במקביל לבואו של תינוק חדש ומקסים לעולם, שכולם רק מתפעלים ממנו ומצפים ממך לעשות את אותו הדבר, גם אם כמעט כל הצרכים האישיים שלך הודחקו מזה כמה חודשים…
    אני רוצה לספר לך שאני דווקא מהאמהות האלה שהאמהות באה להן "בטבעיות" ומתוך רצון עז. אבל זה ממש לא אומר שגם אובדן העצמי שלי התקבל באותה טבעיות… תחושות האושר והשמחה שהיו לי בזכות הגוזלית לא ביטלו את תחושות האבל שהתאבלתי בחודשים הראשונים לאחר הלידה על מה ומי שהייתי לפני כן, על העצמאות שחסרה, על היצירתיות שפתאום אין לה מקום וזמן, על האישה שהייתי לפני שהייתי גם אמא.
    אני חושבת שככל שאת אדם מורכב ומגוון יותר לפני הלידה – כך קשה יותר להתמודד עם ה-HOLD שבו את נמצאת לאחר הלידה. פתיחות ונכונות לשתף הן בעיניי המפתח לתחושה טובה יותר, ואם זה מתאפשר – אז גם קצת זמן לעצמך על בסיס קבוע, כדי להרגיש שוב שאת עדין אישה ואדם, עולם ומלואו, ולא רק "אמא של..". והכי חשוב, לרגע לא להרגיש רע, כי התחושות שלך באות ממקום אמיתי וטוב!

  13. הכי אמיתית הגיב:

    וואו…
    חייבת לומר לך,
    ביטאת ברהיטות ובדיוק מדהים את אשר על ליבי…

  14. אושרה לין-מזרחי הגיב:

    הכי אמיתית יקרה,
    אני מסכימה עם כל מה שנאמר פה..
    זה כל כך טבעי להרגיש כך , אחרי לידה ראשונה ,ילד ראשון .
    אני יודעת על עצמי – שהיום אני כבר אמא לשתי בנות, ונהנית ולכאורה 'שוחה' איתן באמהות שלי , אבל גם היום , גם היום , יש פעמים שאני לא מוצאת את עצמי כאמא , גם היום .. אין מושלם . אין דבר כזה אמא מושלמת!!
    בטח ובטח אחרי הלידה ראשונה ילד ראשון עם כל הכיף , האושר, השמחה, ההתלהבות , יש ימים קשים . קשים מדי .
    אבל זה עובר , ואת לומדת להכיר את הילד שלך ואותך כאמא. ואיך לשלב את הכל ביחד – כי את גם בן אדם , ואישה כמו שכבר אמרת.
    וזה כל הזמן משתנה ונהיה יותר טוב ויותר קל והרגעים המאושרים והטובים גוברים על הרגעים הקשים .
    והכי חשוב – אל תפסיקי לדבר על זה . עם מי שאת בוחרת.
    שולחת אהבה וחיבוק גדול.

  15. שירלי הגיב:

    מצטרפת לכל קודמותיי במילותיהן החכמות. אני רק רוצה להוסיף, שהתינוק שלך בחר בך להיות אמא שלו! אולי זה נראה לך כרגע לא מובן למה הוא ניתן לך- אבל יש לכך סיבה. סיבה גדולה מאיתנו להבינה כרגע- אבל היא קיימת. ואת בוודאי תגלי אותה בהמשך חייך…
    בינתיים זה קשה להתמודד עם כל מה ש"אבד" מחייך עם בוא התינוק…ואני יכולה לייעץ לך מניסיוני- שתנסי לעשות כמה שיותר דברים איתו בחוץ- תיקחי אותו לים איתך. תצאי איתו לטיולים ברגל. תנסי לחזור לחיים יחד איתו- בהתחלה- ואחכ גם לבד- עם בייבי סיטר. כדי לגלות את עצמך מחדש- ומכך גם את האימהות שלך…
    שולחת חיבוק גדול של הבנה ותמיכה. 

  16. הכי אמיתית, כשמך כן את, ותמשיכי כך, זו הדרך וכל התגובות שקבלת כאן, רק מחזקות את זה.
    התחושות שאת מעלה כאן הם חלק בלתי נפרד מהאימהות, לפני כמה שבועות בחרתי להעלות בפני קבוצת נשים, את הקושי שלי מול הבת שלי, פתחתי בדברים ואמרתי שלפעמים אני ממש שונאת אותה, חחח, כולן היו בשוק, אני הרגשתי שהכי נכון להעלות גם את הרגשות שלא כל כך נעים לדבר עליהן. העלתי קושי גדול שלי בשביל לקבל עצה, או עוד נקודת מבט, או חיזוק, כדי שאוכל להתמודד עם מערכת היחסים שלי עם ביתי בדרך טובה יותר -והיא רק בת שנתיים וחצי….
    הדרך להתמודד עם הרגשות זו האהבה הכי ענקית שיש ולכן את אמא נהדרת !!!
    שולחת לך חיבוק ענק
    עם הרבה אהבה
    עידית

  17. תמר קלר הגיב:

    יקירה,
    את אמיתית אכן הכי אמיתית שיש. זכית במתנה הכי גדולה שאפשר לזכות בה-באמת שלך.
    וכעת כשאת נמצאת בתקופה כל כך סוערת בחייך אני מחזקת את ידייך ושולחת חיבוק גדול וחם. זה לגיטימי לומר את הדברים ..פשוט כהוויתם ואת לא לבד. הרשי לעצמך לחוות,להרגיש לומר,כי רק מהמקום הזה תגלי אהבה גדולה, תגלי בקרוב מאוד שאת האמא הכי מתאימה לילדך. זה עוד יבוא ויותר מהר ממה שאת חושבת.
    ברכות חמות, תמר

  18. תום אלרום הגיב:

    וואו, מכווץ ומרגש לקרוא כאחד… יש אולי נחמה בעובדה שלמרות שלא תכננת להיות אמא, בכל זאת בחרת באימהות, בעצם זה שלא עשית הפלה. זה אולי יכול לעזור להתמודד ברגשות האשמה…

  19. אביבית זהבי בינשטוק הגיב:

    כל כך אמיתי ומהלב כאשר נולד תינוק איתו נולדת אמא ,
    ולאט לאט עם הזמן מתרגלים ומתאהבים….
    לא קל יש קשיים והפתעות כל פעם מחדש….
    אך כל הכבוד לך שכתבת שהוצאת וששיתפת, חיבוק ענק ענק, מבינה לליבך

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

זוגיות ואונס

מאת : רות רזניק

11 ביוני 20132 תגובות

מתוך זוגיות אחרי לידה, קוראות לשינוי

האונס הנפוץ ביותר והכי פחות מדווח הינו אונס במסגרת הנישואים.

אונס זה אינו חד פעמי אלא מתמשך, אונס המתבצע על גופה של אישה נשואה בידי הגבר האמור לאהוב אותה , לכבדה, לפרנסה, ולדאוג לכל צרכיה עד ליום מותם.

אני מרגישה שאני לא מחוברת לתינוק שלי

מאת : אמא בעילום שם

26 במרץ 20180 תגובות

מתוך אחרי לידה, רק אהבה, תחושות מגוונות אחרי לידה

אני אמא לבן שהיום בן 7 וחצי חודשים, ואני מרגישה שאני לא מחוברת אליו. אין לי התלהבות שיש לי לילד וגם לא פרפרים בבטן כשאני באה לקחת אותו מהגן כל יום.
חשוב לציין שעברתי ילדות עם אמא חולה, כנראה שלא אובחנה אף פעם. מה שאני כן יודעת, זה שהיא עשתה לנו, שלושת האחיות, דברים מזעזעים.

שם הציור: "נמרוד ואני"

מאת : ענת רגב

10 במאי 20112 תגובות

מתוך יצירה נשית

כשכל כבדות החיים מתפזרת ואת מוצאת מקום לנוח, מקום בו את יכולה להניח את המזוודה, ולהיות את.

איש שרואה אותך בעיניים מפוקחות ומקבל אותך כמו שאת – באהבה גדולה.