לדבר איתי

מאת : שיר

12 בפברואר 2014 | תגובה אחת

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

 

לא, לא הייתי מחוברת לעצמי כל הזמן הזה. ואפילו לא ידעתי את זה. כמה מוזר.

הרי עשיתי כל הזמן עבודה פנימית, הרי אני מודעת למה שקורה, אני רואה, מרגישה, מודעת.

הרי אני מרגישה את החכמה הפנימית וההדרכה שלי כל הזמן, האינטואיציה כל הזמן ממחישה לי בתחושות את נוכחותה, מכוונת ימינה, שמאלה, או לא כלום עכשו.

 

ובכל זאת, מתי בפעם האחרונה דיברתי עם עצמי? מתי ישבתי וכתבתי לי ועניתי לי, שאלתי אותי, והירהרתי לי בנוכחות עצמי? כתיבה. זה היה הרמז הראשון, רמז עבה ומהבהב באדום, כן, ראיתי אבל העברתי.

כשאני לא כותבת או לא מציירת זה אומר. זה אומר שאני לא מחוברת, למרות שאין שום תווית ברורה שמופיעה או כתובת גרפיטי על קיר – "את לא מחוברת, תתחברי", זה לא כזה ברור ובהיר ולכן אפשר פשוט לשוט על גלי ההתעלמות הפתולוגיים, הרי זו הקרקע הראשונה, זה מרגיש כמו בית, נתעלם, נדחיק, במקרה הצורך אם ישאלו, נכחיש.

 

מתי שאלתי אותי, הי, טוב לך? לא? אז בואי נלך למקום אחר אהובה, לאן את רוצה? איך את רוצה שיהיה?

 

לא שאלתי אותי. ולא היה לי טוב. הייתי חלשה ולא היה לי מקום בשבילי, בשביל כולי, בבית שלי.

הרגשתי בודדה לחלוטין בזמן שתפקדתי כשבט שלם עבור הילדה שלי, כי ילדה צריכה שבט שיגדל אותה.

מאיפה שאבתי את זה, לא יודעת, אבל לא יצא לי משהו מפואר מזה, לא משהו שראוי לילדה שלי, לא משהו שראוי לי, לזו שמדברת עם עצמה.

 

והיה גם את הבישול. לא יכולתי להביא נוכחות יצירתית לבישול. לא, שם עמדה דלת פלדה ענקית של טירה, והיא היתה נעולה.

 

שם כן שאלתי, שוב ושוב, למה, למה אני לא מצליחה לפתוח את הדלת הזו.

כששואלים שאלות כאלו, מקבלים תשובה למה לא.

כי הדלת כבדה מידי. כי אמא שלך שנאה לבשל והיא העבירה לך את זה.

הייתי צריכה לשאול שאלה אחרת, איך פותחים את הדלת.

 

יום אחד מצאתי את המפתח. עדיין לא דיברתי עם עצמי ממש, ועם בן זוגי בטח שלא, כי אף פעם לא דיברנו, כי אי אפשר.

וראיתי שבגלל שאני בזוגיות שבה לא מדברים, הפסקתי לדבר איתי.

אולי כדי לא להצטרך להסביר לי, למה אני בוחרת בזה.

כי זו ששם היתה מתבוננת בי באהבה ושואלת בחום, זה מה שאת באמת רוצה ?

 

אבל הייתי כלואה בפחדים, בכובד, בספק עצמי, בכאוס, במה יהיה, איך אסתדר, ובכלל, אנחנו אוהבים אחד את השניה, אז למה להיפרד ?

 

בסוף עשיתי החלטה. מה היה הטריגר ? כנראה שילוב של הרבה חלקיקים.

 

חודשיים מאז שאני גרה עם הילדה שלי במקום משלנו, ואבא שלה גר בבית אחר.

 

הנה, התחלתי לדבר איתי. אני כותבת. אני מרגישה אותי, את כולי או לפחות הרבה יותר מכולי, לא רק את החלשה אלא עוד הרבה חלקים, יש לי מקום לתת להם .

 

אני עדיין מחפשת שבט ונדמה לי שהוא מתחיל להיווצר, חברה ועוד חברה, שבט מאוורר כזה.

חזרתי אליי, והעולם מסתדר שוב.

עוד אמהות כותבות:

אני רוצה ליצור / לימור לוי אוסמי, יוצרת האתר, מלווה נשים.

פצפונת / ג'ני גיטלבנד, פסיכותרפיסטית גופנית

מהרהורי ליבי- שיחה עם הגמד שבתוכי/ מיכל

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

 

צילום: מירי אלחדד

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

תגובה אחת ל- “לדבר איתי”

  1. חגית הגיב:

    יקרה – זה נפלא שאת בקשר עם עצמך. מכירה את הקושי הזה, הניתוק… להתרחק מעצמנו כדי לא לגעת בכאב, במהות, באמת, בחיים. והנה את נוגעת, כותבת, מתקרבת, מרגישה ומרגשת ונוגעת גם בי. חיבוק גדול ומאמינה שהשבט כבר עכשיו נרקם ועוטף אותך בהמון אהבה וקבלה. תמשיכי לכתוב…

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

איפה את רואה את עצמך בעוד 10 שנים?

מאת : שירה דרוקר

2 באפריל 2014תגובה אחת

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

התמונה הזאת תחזיק אותי מעכשיו. ברגעים שבהם אני מאבדת את עצמי היא תזכיר לי.

זאת את. זאת האישה שנמצאת שם בתוכך.

היא קטנטונת אבל אם תשקי אותה היא תגדל ותגדל, וקווי המתאר של דמותה יתמזגו בשלך.

ואני נושמת עמוק. וצועדת את הצעד הראשון בדרך לשם.

העלים מתפצפצים תחת כפות רגליי.

דלתות מסתובבות- מאיפה באת ילד ?

מאת : רינה רונן

16 בינואר 20132 תגובות

מתוך טיפולי פוריות, רוצות הריון

משיחות רבות עם מטופלות פריון שהמסע שלהם מתעכב/תקוע… מה שיושב להן בראש זה- 'אם זה לא ממני, אז מעדיפה להיות בלי ילדים'.

כמעט בדיוק כמו שרבים אומרים 'אם אני לא אעבוד במקום העבודה X או לא אשיג את Y, אני מצידי אשאר מובטלת כל חיי ורווקה כל חיי…'

כל התהליכים פתוחים לילד… וילד זה רק ילד, והשאלה 'מאיפה הגיע?' לא רלוונטית.

על מכתב קטן עם משמעות גדולה

מאת : קרן פרידמן גדסי

13 ביוני 20114 תגובות

מתוך הכנה ללידה ולאמהות, הריון

אני כותבת את השתלשלות העניינים כי היא מרגישה לי כפותחת דלתות באופן הכי משמעותי שחוויתי עד כה, וכי האפשרות הזו שהשתמשנו בה, פגישה עם עובדת סוציאלית של אגף אמהות ומכתב שהיא כתבה שהיה מונח צמוד לגיליון הלידה של היולדת, הייתה כל כך משמעותית בכל רגע מהלידה, שאני מקווה שעוד נשים שזקוקות לה, יוכלו להשתמש בה ולקבל את התמיכה הנכונה להן מכל מי שנמצא איתן בלידה.