שיתוף אישי ונוגע ללב של אישה שעוברת טיפולי ivf ולא מצליחה להיכנס להריון. היא מבטאת בכנות את הרגשות שעולים בה, באופן שתואם את מה שנשים רבות שעוברות טיפולי פוריות מרגישות. בסוף הפוסט יש מידע רגשי שיכול לעזור להתמודד.
אני רוצה לכתוב לך מעמקי החרא (סליחה על המילה אבל זה הכי מתאר את מה שאני מרגישה כרגע) והעצב שנחתו עליי מאז 14:30 בצהריים היום.
כמה מילות רקע –
אני בחורה רווקה, בת 43, אמא יחידנית לילדה מקסימה בת 3 וחודשיים, שנולדה מתרומת זרע. נמצאת בטיפולי פוריות מזה כמעט שנה וחצי בניסיון להביא עוד ילד/ה לעולם ובינתיים לא מצליחה להיכנס להריון. עד כה עברתי 9 מחזורי IVF. התוצאה של הטיפול האחרון הגיעה היום מפי הרופא בעצמו. תוצאה שלילית, שוב. כל כך קיוויתי לנס (גם) הפעם אך הוא לא הגיע.
אני לא יודעת אפילו מאיפה להתחיל לכתוב, רק מרגישה שהכתיבה תעזור לי לשחרר קצת כדי להמשיך הלאה.
טיפולי הפוריות קשים לי מבחינה נפשית ומציפים בי בושה ואשמה
הטיפולים האלה לא קשים לי פיזית. אפילו נהייתי "מומחית" בהכנת התרופות להזרקה עצמית כמובן כדי להיות כמה שפחות תלויה באחיות.
אבל הקטע הנפשי שבכל הסיפור – הוא, הוא הקשה לי ביותר כאן.
בכל סבב של טיפולים, רק בתחילת הדרך שלו, בשלב שהרופא נותן לי את הפרוטוקול, אני מתמלאת אנרגיות חדשות וטובות, תקווה ואופטימיות, ואז מתחיל שלב הסבב…בדיקות למעקב הורמונים וזקיקים … שאיבה … החזרה … 12 יום ואז…בום, טראח!! תשובה שלילית שמאוד, מאוד קשה לי כבר לחיות איתה… 🙁
אני כותבת את המלים האלה והגוש עולה לו בגרון שלי… הגוש שצועק לעולם ואני צועקת אותו גם כן.. גוש שאומר שזה לא פייר שאני לא מצליחה להיכנס להריון!! לא פייר שלבת שלי אולי לא יהיה/תהיה אח/ות ביולוגיים משלה!! … פשוט לא פייר!! לא פייר שיש נשים שרק מריחות את בני הזוג שלהן ונכנסות להריון…ואני – שהיה לי חלום ל-5 ילדים ולבי מתפוצץ מאהבה לעוד אחד לא מצליחה להביא לעולם אפילו 2…זה לא הוגן!!! לא הוגן גם שיש אימהות שלצערי לא מגיע להן להיות אימהות…זו זכות גדולה מאוד להיות אמא והרבה מהן לא מעריכות את זה.
הגוש הזה בגרון מציף אצלי כל כך הרבה רגשות…בין היתר – רגשות של בושה ורגשות אשם…בושה מהמקום הנשי שבו אני לא מצליחה לייצר חיים נוספים ורגשות אשם על כך שאני לא מצליחה בינתיים להביא לעולם אח/ות לבתי…:-( היא כמובן לא יודעת על זה אבל ביום מן הים אני מניחה שהיא תשאל על זה משהו…ונכון שהמירוץ עוד לא הסתיים אבל מדי פעם אני כבר חושבת קדימה.
אני מבוגרת, ולכן לא מצליחה להיכנס להריון
כן, אני יודעת שאני מבוגרת…זו הסיבה היחידה שבגינה אני לא נקלטת כיום כדברי הרופא – כ-80% מהביציות שלי לא איכותיות, מה שמוריד ממש למינימום את הסיכוי שלי להיקלט…הרופא הקודם שטיפל בי ייעץ לי, במידה ואני מתכננת להיכנס לסבב של הריון נוסף, לעשות זאת כשבתי הייתה בת שנה… אך העיתוי אז לא התאים לי… בדיוק שיפצתי את הדירה שעברנו אליה ועברתי תקופה מאוד קשה בשיפוץ… כך שלא הייתי פנויה מבחינה נפשית להיכנס גם לטיפולים.
הטיפולים דורשים איזושהי פניות נפשית… אני כבר לא מדברת על רוגע שאת זה בתיאוריה הרבה אנשים טובים אומרים שכדאי שאישה שעוברת טיפולים תהיה רגועה…כן, ממש…לכי תצאי לעבודה במשרה מלאה, תצאי לכביש, תקשיבי לחדשות בארצנו, תטפלי בילדה, תנהלי בית ותישארי רגועה… אז בסופו של דבר נכנסתי לסבב ב' כשבתי היתה בת שנה ו-10 חודשים… מאז, מדי פעם, אני מוצאת את עצמי מלקה את עצמי על כך שלא התחלתי קודם כי אז היה אולי סיכוי לייצר ביציות יותר איכותיות.
מעבר למגבלת הגיל שלי, קיימת עוד מגבלה והיא מס' המנות זרע שנותרו לי מאותו תורם שכיום עומדת על שניים. זה משהו שאני חושבת עליו מדי פעם – עד מתי אני רוצה להמשיך?…לא מוכנה כרגע להרים ידיים (אני בכלל בחורה שלא מרימה ידיים כל כך מהר) ורק המחשבה שבסופו של דבר הגוף שלי, הרחם שלי ייצרו רק ילד אחד – זו מחשבה שנורא עצוב לי איתה…בטיפולים האחרונים כשהגיעו התוצאות השליליות (שכמובן נהיה לי יותר ויותר קשה לקבל אותן), גם מצאתי את עצמי כועסת מאוד על הגוף שלי שלא מוכן לעשות בשבילי ובשביל בתי עוד מאמץ אחד אחרון ודי…רק נס אחד אני רוצה בבקשה והוא לא מגיע…הרופא סיפר לי על כמה ניסים שעברו אצלו ולזה אני מייחלת.
תודה על האפשרות לכתוב לך:-)
מילה מאשת מקצוע: להתמודד רגשית עם טיפולי הפוריות
תקופת טיפולי הפוריות היא אחת התקופות המאתגרות בחייה של אישה. הכמיהה הגדולה להצליח להיכנס להריון, יחד עם הכאבים הגופניים, ההמתנה, החיים שמשתנים והאכזבות החוזרות, יכולות לאתגר, לבלבל, להעלות תחושות של בושה ואכזבה מהגוף.
חוסר הוודאות הוא גדול והרצון להיות בהריון הוא עצום, עד שלפעמים נדמה שהחיים הופכים להיות רק טיפולי פוריות, רק עוסקים סביב בדיקות, הזרקות, הזרעות, המתנה, וכל מה שהיה חשוב עד אז, נדחק הצידה. נשים מספרות שהן עייפות, מדוכדכות, מותשות, ובצדק – זה מאוד מעייף פיסית ורגשית להיות בתקופה של טיפולי פוריות.
לפעמים אחד הדברים שעוזרים להתמודד זה- לפרוק את הרגשות בסביבה תומכת וקשובה, כמו שעשתה האישה שכתבה. טיפולי הפוריות יכולים להתרחש בחשאי, כדי לא לערב את הסביבה, וזה מותיר נשים עם רגשות לא מעובדים שמצטברים בתוכן. הדיבור הפתוח, הכנה, החופשי, מאפשר לאוורר רגשות, לקבל נשימה עמוקה וקצת הקלה, שמאפשרת להתמודד עם היומיום.
בפוסט האישי, הכותבת כתבה על תחושת בושה ואשמה שמלווה אותה, וזה באמת מאוד שכיח ונפוץ להרגיש ככה. בושה ואשמה הן כמו תוספת של משקולות להסתובב איתן, ומאוד יכולות להכביד, אך אפשר ללמוד איך להפחית מהעוצמה שלהן, באמצעות טיפול רגשי מתאים. יש כלים רגשיים שיכולים לעזור להתמודד עם המציאות של טיפולי הפוריות עם פחות בושה ואשמה, מה שיכול להקל על ההתמודדות.
לפרטים על תהליך ליווי רגשי בתקופת טיפולי הפוריות, אפשר ללחוץ כאן. תרגישי בנוח ליצור קשר, אני תמיד עונה.
שלכן,
לימור לוי אוסמי
מטפלת רגשית בנשים ואמהות בגישת CBT-ACT
שלחי לי הודעה בוואטסאפ
אולי יעניין אותך לקרוא גם:
טיפולי פוריות: איך לעבור את תקופת ההמתנה לבדיקת הריון חיובית / לימור לוי אוסמי
היונקת המושפלת/ שרית ב
ההריון יגיע, גם אם לא תירגעי / גלית שושן
* השיתוף נכתב בהתחלה כאישי אליי ולאחר התכתבות בינינו היא ביקשה להעלות לאתר. לימור.