הנקה

טיפת חלב. 11:30 בבוקר. אם יש רגע גורלי בחיי, כאישה מניקה, זהו רגע השקילה. מבחינתנו, חשופות הפטמה, זה האוסקר של הפטמות, טקס "פטמת הזהב", הרגע בו אני מניחה את אוצרי נטול הטיטול כמו סצנה מעקדת יצחק של ימינו. שקט בקהל, המצלמה עוקבת אחר תגובותיי. האחות הנחמדה, "אם כל הפטמות", מעצבת פטמת הקהל, מחכה לראות שפטמתי אכן נותנת תפוקה כמו שציפו ממנה, וזה לא מעניין שעד לא מזמן היא הייתה רק…

בהריון הראשון סיפרו לי שהנקה זה טבעי, שתינוק יודע להגיע אל השד, שאישה נולדה עם היכולת להניק והנקה זה הדבר הכי מופלא בעולם. לא סיפרו לי שבנוסף לחיבור ולאוקסיטוצין המתפזר באוויר, לפעמים זה קשה וחם, במיוחד בחודשי הקיץ, עם סינר הנקה חונק. לפעמים ההנקה פשוט מעיקה וממש לא כיף ומחברת. לא סיפרו לי שלכולם יש מה להגיד על זה, למשל:  "זה חשוב שתניקי, למה את נותנת בקבוק?",  "איך את יודעת…

אני קוראת את מה שכתבו אמהות בשבוע האחרון על ההנקה, וקשה לי. אני מתכווצת, מבינה שזה פוגש אותי במקומות עמוקים, לא מעובדים, לא שלמים. אני מנסה לתת לאצבעות להקליד, לא לשפוט, ועולה בי קול ששואל – למה התעקשתי? למה לא הצבתי גבול? התחלנו אני ואתה בדרך לא פשוטה, ואפילו עכשיו שאני מקלידה את המילה מתבלבלות לי האותיות פעם אחר פעם ויוצאת לי המילה 'שפוטה'. זאת תחושה שמלווה אותי מאז. היום…

הוא לא רצה לינוק, פשוט לא רצה. היא ינקה עד שנגמר, וגם כשנגמר הייתה שמה על הציצי ראש עם המוצץ ומתמסרת.  מתמסרת לחיבוק, לערסול, נרדמת בכיף שלה בכרבול הזה. והוא דעתן, אין לו זמן לחיבוק, לפינוק. הוא צריך לגדול ומהר. להספיק לזחול, לטפס, לעמוד, לשבת. ושוב להספיק למשחק הבא.

האסימון נפל. הבנתי שאמנם התזונה של הקטנה שלי חשובה, אבל חשוב לה יותר אמא רגועה, שמחה. מחבקת ולא מתוסכלת. שחררתי. את הלחץ, המצפון, רגשות האשם. ורק אז הצלחתי להתאהב בקטנה שלי, לשמוח בה. 'חלב אם'  הפסקתי לתת לקטנה שלי חלב, אבל בזכות זה היא קיבלה אם."

ואני סמרטוט, לא מחייכת, עיפה כל הזמן, בוכה מכאבים בהנקה, ולא מבינה- הלוא אחותי היתה מניקה את בתה 7 דקות, מחליפה לה חיתול, שמה אותה בעריסה לישון ו מ ש ת ע מ מ ת. לא יודעת מה לעשות עם עצמה בחופשת הלידה.

אנחנו עוברות גמילה מהנקה בלילה, וזה מרגיש כמו פרידה ראשונה. נגה בת שנה ושלושה חודשים. זה לילה ראשון בלי הנקה בלילה. עוד אפילו לא גמילה מוחלטתמהנקה, למרות שגם זה כבר באופק. אני לא מצליחה להירדם. חרדה מהבכי שעוד יבוא, מהכעס שלה, מתחושות האשמה שלי, מהריבים הפוטנציאלים עם בן זוגי. אבל מעל הכל, אני עומדת בפני הפרידה הראשונה מהבובה שלי. פרידה שטומנת בחובה, כמו זרע, את עץ הפרידות שעוד יבואו ככל…