הנקה
הנקה - מה אמהות מרגישות לגביה? האם להניק הוא הדבר הכי טוב גם עבורן? כאן אנחנו מדברות על הכול כדי שלכל אחת את האפשרות לבחור את צורת ההאכלה שהכי מתאימה לה ולמשפחה שלה.
-
טיפת חלב. טקס "פטמת הזהב"
טיפת חלב. 11:30 בבוקר. אם יש רגע גורלי בחיי, כאישה מניקה, זהו רגע השקילה. מבחינתנו, חשופות הפטמה, זה האוסקר של הפטמות, טקס "פטמת הזהב", הרגע בו אני מניחה את אוצרי נטול הטיטול כמו סצנה מעקדת יצחק של ימינו. שקט בקהל, המצלמה עוקבת אחר תגובותיי. האחות הנחמדה, "אם כל הפטמות", מעצבת פטמת הקהל, מחכה לראות שפטמתי אכן נותנת תפוקה כמו שציפו ממנה, וזה לא מעניין שעד לא מזמן היא הייתה רק…
-
לא סיפרו לי איך זה באמת להניק
בהריון הראשון סיפרו לי שהנקה זה טבעי, שתינוק יודע להגיע אל השד, שאישה נולדה עם היכולת להניק והנקה זה הדבר הכי מופלא בעולם. לא סיפרו לי שבנוסף לחיבור ולאוקסיטוצין המתפזר באוויר, לפעמים זה קשה וחם, במיוחד בחודשי הקיץ, עם סינר הנקה חונק. לפעמים ההנקה פשוט מעיקה וממש לא כיף ומחברת. לא סיפרו לי שלכולם יש מה להגיד על זה, למשל: "זה חשוב שתניקי, למה את נותנת בקבוק?", "איך את יודעת…
-
להניק אותך זה אחת החוויות העוצמתיות והמשוגעות שעברתי
אני קוראת את מה שכתבו אמהות בשבוע האחרון על ההנקה, וקשה לי. אני מתכווצת, מבינה שזה פוגש אותי במקומות עמוקים, לא מעובדים, לא שלמים. אני מנסה לתת לאצבעות להקליד, לא לשפוט, ועולה בי קול ששואל – למה התעקשתי? למה לא הצבתי גבול? התחלנו אני ואתה בדרך לא פשוטה, ואפילו עכשיו שאני מקלידה את המילה מתבלבלות לי האותיות פעם אחר פעם ויוצאת לי המילה 'שפוטה'. זאת תחושה שמלווה אותי מאז. היום…
-
על אי הנקה לאחר פוסט טראומה מורכבת
התקשרתי לשירות הטרטולוגי של משרד הבריאות בכדי לשאול אותם כיצד עליי לנהוג בזמן ההנקה העתידית היות ואני נוטלת תרופות פסיכיאטריות. הרופאה שמעבר לקו הבהירה לי במשך מספר דקות את ההשלכות החמורות שיש לכל תרופה שאני לוקחת. "אנחנו ממליצים מאוד שלא להניק". הודיתי לה, ולאחר מכן בכיתי חרישית במשך דקות ארוכות, והלכתי הביתה מהעבודה באמצע היום. אף פעם לא אהבתי את הגוף שלי, והנה מאז הנישואין חשתי כי אני נראית יפה…
-
הוא לא רצה לינוק, פשוט לא רצה, ומשהו בלב שלי נמחץ
הוא לא רצה לינוק, פשוט לא רצה. היא ינקה עד שנגמר, וגם כשנגמר הייתה שמה על הציצי ראש עם המוצץ ומתמסרת. מתמסרת לחיבוק, לערסול, נרדמת בכיף שלה בכרבול הזה. והוא דעתן, אין לו זמן לחיבוק, לפינוק. הוא צריך לגדול ומהר. להספיק לזחול, לטפס, לעמוד, לשבת. ושוב להספיק למשחק הבא.
-
ההנקה זה נהדר לאחרות, אבל לא בשבילי
החלק הזה שבתוכי שמתנגד, שצועק בקול רם 'הנקה זה נהדר אבל לא בשבילי' מבקש לספר את הסיפור מנקודת מבטו. הוא מביט בעיניים עייפות, מתיישב בגוף לאה על כיסא, אוחז בתינוק בחיוך רפה. מסביבו ערימות של כביסה, כלים נערמים בכיור, שאריות ופליטות היום מצטברות בדפנותיו כמו מבקשות לההאחז במשהו יציב. החלק הזה בתוכי כמו מבקש לנוע אל האימהות בחלקים ולא בבת אחת, להתמסר מתוך חיבור שייבנה במקצב תופים איטי. ההנקה עבורו…
-
חלב אם. הפסקתי לתת לה חלב, אבל בזכות זה היא קיבלה אם
האסימון נפל. הבנתי שאמנם התזונה של הקטנה שלי חשובה, אבל חשוב לה יותר אמא רגועה, שמחה. מחבקת ולא מתוסכלת. שחררתי. את הלחץ, המצפון, רגשות האשם. ורק אז הצלחתי להתאהב בקטנה שלי, לשמוח בה. 'חלב אם' הפסקתי לתת לקטנה שלי חלב, אבל בזכות זה היא קיבלה אם."
-
מניקה בשבילי, ולא רק בשבילה
לא תמיד אני מניקה אותה לפי דרישה. לפעמים אני מניקה כי הציצי שלי מרגיש גדוש. לפעמים אני מניקה כי אני ממש זקוקה לרגע של שקט (אולי הפעם תירדמי?). לפעמים אני מניקה כי בא לי לעצור רגע את כל הטירוף ולהירגע, לתת להורמונים הנעימים להתפשט. לפעמים אני מניקה וכל כך מקווה שהיא תתחבר בקלות ותרצה לינוק, כי אני זקוקה לזה כרגע. אני מבינה יותר ויותר עם השנים כמה ההנקה היא גם…
-
אחד השקרים הגדולים הוא שההנקה קלה למשתמשת
אחד השקרים הכי גדולים של ההנקה הוא שזה קל למשתמשת. זה לא! זה עוצר את החיים, זה דורש אותך כל הזמן, זה שואב לך את החיים. לצד כל היופי והקסם, צריך תמיכה פיסית, רוחנית ונפשית. ההנקה מבקשת טבע, אמונה, ושקט כדי להיות מחוברת למקום מרוקן כל כך. היא דורשת תמיכה פיזית- עזרה של עוד ידיים, כי השתיים שלנו מנוטרלות בהנקה. נשים צריכות כוס מים מושתת, יד שעוזרת עם הכלים והכביסות.
-
הנקתי, אבל הפטמות שלי כל כך כאבו, כמו פצע פתוח. שום דבר לא עזר
ואני סמרטוט, לא מחייכת, עיפה כל הזמן, בוכה מכאבים בהנקה, ולא מבינה- הלוא אחותי היתה מניקה את בתה 7 דקות, מחליפה לה חיתול, שמה אותה בעריסה לישון ו מ ש ת ע מ מ ת. לא יודעת מה לעשות עם עצמה בחופשת הלידה.
-
גמילה מהנקת לילה | זה מרגיש כמו פרידה ראשונה
זה מרגיש כמו פרידה ראשונה. נגה בת שנה ושלושה חודשים. זה לילה ראשון בלי הנקת לילה. עוד אפילו לא גמילה מוחלטת מהנקה, למרות שגם זה כבר באופק. אני לא מצליחה להירדם. חרדה מהבכי שעוד יבוא, מהכעס שלה, מתחושות האשמה שלי, מהריבים הפוטנציאלים עם בן זוגי. אבל מעל הכל, מרגישה שאני עומדת בפני הפרידה הראשונה מהבובה שלי, פרידה שטומנת בחובה, כמו זרע, את עץ הפרידות שעוד יבואו ככל שהיא תגדל.…
-
זהו. אני לא מניקה.
זהו. אני לא מניקה. היה נדמה לי שזה יימשך לנצח, אבל כנראה שבאמת לכל דבר יש סוף... הגעתי למקום שכבר לא היה לי טוב. והרגשתי שגם לה זה כבר לא טוב במתכונת הזאת. נהייתי עצבנית, כאב לי, הציק לי.
-
לבד במלכודת ההנקה
איך הגעתי למצב הזה? כל כך קשה לי, כל כך חסרת אונים... בסך הכול כשאני מסתכלת אחורה, אין שום דבר שיכולתי או רציתי לעשות אחרת. אז למה הגעתי למקום כל כך נוראי? כבר כמה שבועות שההנקה לא טובה לי. היא השתנתה. היא תוקפנית יותר, תובענית יותר, ורוצה פתאום לינוק המון, ובכוח.
