הנקה

בלידה הראשונה לא הצלחתי להניק. בתוך כל סבך הרגשות בהן "שחיתי" אי ההנקה שנחשבה בעיני מהות האמהות (איזו שטות!) הפילה אותי עמוק יותר מהמקום בו עמדתי אז לתוך הדיכאון שאחרי הלידה.

אני אחרי לידה (כמעט שלושה שבועות) ויש לי תובנות רבות על המון דברים. אז אתחיל מן ההתחלה – הנקה בבית חולים. אציע מספר הצעות פשוטות

הנקה היא פלא. פשוט נס. איך אפשר להסביר אחרת את המקצוענות הטבעית הזאת של תינוק רך? כאילו עבר סדרת אימונים שהכינה אותו לרגע בו יפגוש את פטמת אמו... ואיך אפשר להסביר אחרת את העובדה שהחלב של כל אם מותאם אישית לתינוק שלה? ואפילו משתנה יום יום בהתאם לצרכיו?

בתדהמה והשתאות גדולה שמעתי על הצעת החוק שעברה את הקריאה הטרומית השבוע ותועבר להמשך הכנתה בועדת עבודה, רווחה ובריאות. התדהמה היא על הרבה חלקים בהצעה ועל עצם ההצעה עצמה. נשאלת השאלה מדוע בכלל צריך לחוקק חוק לעידוד הנקה?

אין ספק בליבי שהכוונה העומדת מאחורי ההצעה לעידוד הנקה, הינה כוונה טובה שמטרתה להיטיב עם בריאותן של תינוקינו, אך ברצוני להסב את תשומת ליבך שההצעה הפרקטית לעידוד הנקה, כפי שהיא מתבטאת בסעיף 5, נתפסת כפוגעת ו/או לא יעילה מבחינת נשים רבות.

בבית המשכתי להניק ללא הגבלה וגם לשאוב. כ"כ כאב לי, שאמרתי לעצמי: "עכשיו אני רוצה אפידורל!" אך בכל זאת המשכתי להניק. לבסוף, הזמנתי יועצת הנקה שאישרה שאכן יש לי חלב בשפע, אך לא הועילה לי בעניין הכאבים. כשנטע היתה בת 10 ימים בלבד, כבר לקחתי אותה לרופא ילדים כדי לבדוק אם יש לה פטרייה או לשון קשורה. הרופא שלל זאת, אך שלח אותנו לבדיקה דחופה בחשד לצהבת... יועצת אחרת הורתה…