'איפה אני בתוך האמהוּת?' היא שאלה שעולה בנו כשאנחנו מתחילות להרגיש שקופות, בלתי נראות, מעין כלי סטטיסטי בתוך המשחק שנקרא 'ההורות'. כשהשאלה הזאת עולה, מעניין להסתכל עליה, לחקור אותה, ללמוד את עצמנו בתוכה.
להיות אמא נוכחת, קשובה, משקיעה, וגם לקבל את המרחב והחופש שלנו – האם זה אפשרי? אמא בשם אביגיל רוצה עוד ילד, וכותבת בפתיחות ובכנות, על ההתלבטות האם זה נכון עבורה.
האמא הזו היא אדם בעצם. היא אשה עם רגשות ועם תחושות, עם חוויה כל כך עוצמתית שהיא עוברת, והיא זקוקה להכרה. היא זקוקה לאמא, אחות, חברה, בן זוג , שיהיו שם איתה, שיראו אותה, שיחזיקו לה יד ורק יקשיבו וזהו.
איכשהו נראה שקצת התבלבלנו, כל כך הרבה חוגים מקסימים, שעוזרים לאמא להיות עם התינוק, לראות איך הוא מתפתח, לגעת בו נכון, אבל שכחנו דבר אחד את האישה המדהימה הזו שנמצאת שם , זו שלפני רגע הפכה לאמא, ואולי מרגישה לבד, או בלבול, או אשמה, או קושי, וחוסר וויסות שנובע מעייפות ועוד.
פוסט חשוף וכנה של אמא עייפה, שרוצה חופש מהכול, ומההתלבטות אם להביא ילד שני לעולם. אני רוצה חופש. חופש מהכל. אני מרגישה בזמן האחרון שאני לא מסוגלת כבר להיות אימא.
אמא מתקלחת עכשיו.
אמא מתקלחת עכשיו, והמים חמים כל כך,
החדר מתמלא אדים וכמעט אי אפשר לראות.
מים זורמים על כל הגוף, שוטפים את הלכלוך, מתירים את הקשרים, מרככים את הקשה.
המים מרעישים, ואמא כמעט לא שומעת את מה שמחוץ לדלת.
את הבכי, את הצעקות, את הריבים.
את מה שנפל, ונשבר, ונשפך.
ביום שישי האחרון הגעתי לקריסה אימהית.
מינון יתר של אמהוּת.
כזה שלא חשבתי שכבר יגיע, כי הרי אני כבר מודעת ודואגת לעצמי וכאלה.. אבל זה הגיע. גם אליי. כמובן שלא בפעם הראשונה.
רוצה להעלם.
להזרק במדבר ולשמוע רק רוח. לראות את הכוכבים בלילה, להיטמע בהם.
בלי הבכי שמוציא אותי מדעתי. בלי להרים ולערסל ולהרדים ולהניק. בלי לנקות את האוכל שנזרק על הרצפה. בלי לדאוג כמה שהוא רזה. בלי הבלגן בבית שמתחדש כל יום מחדש. בלי לקום בלילות. בלי להיות עייפה.
רוצה להעלם.
להיות גרגר אחד במדבר הגדול, חלק ממשהו, שייכת.
ללא הבדידות שמלווה אותי מאז הפכתי לאמא, החיפוש אחר עיניים פנויות בג'ימבורי או בגינה, אולי יהיה עם מי לדבר, גם אם זו שיחת חולין על בני כמה הילדים. רוצה לחיות בלי העיניים השיפוטיות, המבקרות, המעירות, פשוט חייבות להעיר שצריך להלביש יותר או פחות ואיפה הכובע, ומה, הוא עוד לא יודע למחוא כפיים, כמה להניק ואולי הוא רעב.
נעים להכיר,
שמי לימור לוי אוסמי, אני מטפלת cbt-act באמהות ויוצרת האתר.
את מוזמנת בשמחה לכתוב לי באופן אישי, אני תמיד עונה.
אם מעניין אותך פרטים על תהליך טיפולי איתי, כאן תוכלי לקרוא את כל הפרטים.
ואפשר ליצור איתי אחר קשר לשיחה ראשונית והיכרות.
לתכנים נוספים, אפשר להיכנס לפייסבוק וליוטיוב.
תודה שאת פה, ואשמח לשמוע ממך,
לימור.
תכנים שיעזרו לך להרגיש שפויה ומובנת בהורות