קטגוריות נוספות בנושא אמהות אחרי לידה:
"וזמן לעצמם יש להם?" שאלתי סבתא לשלישיה שבדיוק חזרה מתורנות ב"מפעל" של הזוג עם השלישיה. היא הביטה בי עם סימן שאלה בעיניים.
זו לא הפעם הראשונה שאני שואלת את השאלה הזו. וזו לא הפעם הראשונה ששאלתי פוגשת סימן שאלה.
"זמן לעצמם יש להם?" זו שאלה שצריכה להיות על סדר העדיפויות הציבורי מערכתי, אם יש עניין להוריד את רמת הגירושין. אם יש עניין שליותר ילדים יהיו זוג הורים יחד, ולא לחוד.
מאת : יפעת הרץ
6 בנובמבר 20119 תגובות
ילדתי את בני לפני שנתיים וחצי, ההיריון היה בסיכון ובמעקב צמוד הרב היה לא פשוט. גם בלידה. האופוריה האפידורלית שאפפה אותי אחרי לידת וואקום ארוכה ומפחידה התפוגגה בערך ארבע שעות אחרי הלידה, כשהבנתי שהילד שלי לא אצלי ושגם לא מרשים לי לרדת מהמיטה כדי לראות אותו. ביימתי לאחות הצגה משכנעת של שלושה צעדים תקינים עם צד רדום לגמרי ומיד שהיא הלכה רצתי לתינוקייה ('רצתי' זו ההרגשה, הפרקטיקה הייתה איטית הרבה יותר) לראות שהוא בסדר, לקחת את הילד שלי אליי. העברנו עוד כמה ימים במלונית והביתה.
הבכי התחיל במעלית. והפסיק לפרקים.
לא יכולתי לשבת,
לא יכולתי לישון,
התקשיתי מאוד בכל מה שהיה קשור לחדר הנוחיות.
שבועיים וחצי של שכרון חושים.
מאת : תמר קלר
10 באוקטובר 201115 תגובות
בתקופה זו של השנה של בקשות ,תחינות, חשבון נפש, משאלה,
זה בלתי נמנע – הפוסט הזה מתבקש להיוולד לו כבר תקופת מה.
ועכשיו, לאחר שלושה חודשים שעזבת את העיר אני נזכרת
בתמונות מחיינו ממש כמו בסרט…
מאת : אפרת דבוש נאור
1 באוקטובר 201115 תגובות
נרצה או לא, החיים והמוות כרוכים זה בזה. כנשים, גופנו מיצג מדי חודש את המעגל המחזורי של לידה, חיים, מוות ולידה מחדש. אנו, שניתנה לנו מתנת הבריאה, פוגשות במחזורים אלו שוב ושוב במהלך חיינו.
כשאני מדברת על מוות, אני לא מדברת רק על מוות גשמי של אדם יקר שאובד, אלא על המוות שאנו פוגשות במעגלי החיים, על הצער שנולד ממוות שאין לו קבר ואין לו שיבה, על הריק של נשים רבות שחודש אחרי חודש מגלות ששוב אינן נושאות חיים ברחמן, על אמהות לעוברים שלא יזכו לסיים את מסעם לעולמנו ועל לידות שקטות. על הכאב של חלום הלידה שהתנפץ, על החלל הגדול שנפער בנו ובגופנו אחרי לידה משמחת, על איכות המוות שאנו פוגשות בסופו של כל מחזור חודשי הקושרת אותנו לכל הצער והפרידות שאנו חוות בחיים, על פרידה משלב הפוריות, על חלומות שאנו נושאות כל חיינו ונפרדות מהם מסיבות שאין לנו שליטה עליהם ועל כל מה שהיה לנו ואבד.
מאת : חני סער
14 באוגוסט 201110 תגובות
לפני 3 שנים בדיוק ילדתי את בתי. במשך 4 החודשים שלאחר מכן חוויתי דיכאון לאחר לידה. התחושה הייתה שהקירות סוגרים עליי, שאין מוצא. זוהי תחושה כה בודדה ומנוכרת של מישהי שצריכה להחזיק את כולם ועדיין חשה אשמה, על כל דבר שבעולם.
כיום, אני מרגישה שאני יכולה לסלוח לעצמי על התחושות ההן, שבזמנו עלו בעקבותיהן כל כך הרבה רגשות אשמה. ככל שאני שומעת על יותר נשים שעוברות תחושות דומות, כך אני מבינה שהמצב שנקלעתי אליו לא היה באשמתי. לא עשיתי משהו פסול או לא בסדר. לדבר שחוויתי יש שם, ואני יכולה לומר אותו בגאון ובראש מורם- דיכאון לאחר לידה.
מאת : חני סער
2 באוגוסט 20117 תגובות
ופתאום, בדיעבד, גיליתי שיש שם למה שהיה לי- דיכאון לאחר לידה.
גיליתי את זה בתוכנית תחקירים שמיפתה את הסימפטומים לדיכאון אחרי לידה, ומצאתי את עצמי מסמנת "וי" בכל אחד מהם. הרגשתי בו זמנית הקלה ותחושת מועקה. הקלה על כך שיש הסבר למה שעבר עליי, שיש לזה שם, מועקה על כך שזמן כה רב- כשנתיים לאחר החוויה הזו באה אליי ההארה.
מאת : לימור לוי אוסמי
31 ביולי 201111 תגובות
המחאה החברתית שאנחנו נוכחות לה, היציאה החוצה ממה שהיה שמור עד כה למרחב הפרטי האישי, המשפחתי, הביאה אותי לחשוב על הדיכאון אחרי לידה והאפשרות לעשות גם שם שינוי.
הכוונה המקורית היתה לכתוב על זה, אבל הדבר ביקש להצטלם, ללא התרעה מוקדמת. מתנצלת על האיכות של התמונה והקול ומתרגשת על מימד החדש.
מאת : אפרת דבוש נאור
28 ביוני 20114 תגובות
המעבר לאימהות או כניסת ילד נוסף למשפחה הוא תקופה של שינוי וטרנספורמציה מהותיים עבור האישה ומשפחתה, המלווים בקשיים לא מעטים בגוף, בנפש, ברוח ובמציאות.
הרצון לקבל תמיכה וליווי בתקופה זו של שינוי היא מתבקשת, טבעית ולגיטימית ויחד עם זאת, נשים רבות מרגישות ששיטות הטיפול המערביות המקבלות מותירות אותן ללא מענה שמדויק להן מספיק.
בתקופה הכל כך משמעותית הזו, התרפיה הבודהיסטית מציעה לנו דרך וגישה ייחודית לקבלת עזרה ותמיכה אחרי לידה, בכך שהיא רואה את האישה כשלם ומעניקה מקום של כבוד לכל מימדיה- הגופניים, הרגשיים, האנרגטיים והתודעתיים ורואות אותה כבלתי נפרדת מהזמן, מהמקום ומהחברה.
התרפיה הבודהיסטית שואפת לעזור לאישה שמרגישה שיצאה מאיזון לאחר לידה, למצוא
מאת : תמר קלר
22 ביוני 201125 תגובות
שבוע שעבר עמדנו בפתחו של ראש חודש סיוון, מועד מיוחד לשאת תפילה ובאומרי תפילה על ילדיי, אני יודעת שיש לי הרבה על מה להודות ועל מה להתפלל.
בבר מצווה של בני הבכור נשאתי דברים בענין שמות הילדים. לפי גישתי, הילדים בעצם מביאים את שמותיהם איתם כשהנשמה שלהם יורדת לעולם, השם, כשהוא מקבל גשמיות, מביא איתו את יעודו לאדם. וכך, כמו שנשמה מביאה שם היא מביאה הרבה ברכות ותמיד ישנה ברכה מרכזית.
מאת : שלומית ארד
26 במאי 201111 תגובות
אחד הדברים שהפריעו לי ביותר, מעבר לטראומה עצמה והכעס על "למה לא סיפרו לי שזה יכול לקרות", היתה התחושה הזו, המסר הנסתר, של :"תגידי תודה. הרי היה יכול להיות יותר גרוע,ובעצם, את צריכה להיות אסירת תודה (לרופאים) שאת והתינוקת בכלל בחיים. איך את יכולה להתלונן בשעה שיש נשים שכל כך רוצות להיות אמהות ולא יכולות או שחלילה קרה להן אסון…"
אמירות אלה מגמדות את מה שעברת כאילו מדובר במשהו שולי שאינו דורש התייחסות וטיפול ובטח שלא הכרה… אז מה הפלא שהתוצאה היא דיכאון אחרי לידה?
מאת : שירה ריכטר
11 בנובמבר 20117 תגובות