השיר נכתב במהלך ההריון עם בני, נועם, ופורסם לראשונה בבלוג שפתחתי בקפה דה מארקר. לאחרונה שיכתבתי אותו בעקבות תהליך ריפוי וגדילה עוצמתי ומיוחד שעברתי עם שושנית לופו פייגנברג, מקימת עמותת 'אמהות ללא אמהות'.
כשזכיתי לשמוע שירים שהלחין, עיבד ושר טל אופק, חבר מהפייסבוק, הצעתי לו שילחין גם את השיר הזה והתוצאה המופלאה לפניכם.
זה היה כיף גדול עבורי לבחור ציורים אינטואיטיביים שציירתי במהלך העבודה עם שושנית ולהפוך אותם לקליפ שמלווה את השיר. התוצאה עבורי היא חגיגה של היותי אם, הן לבני והן לעצמי.
חיבור נשי, חיבור של מטפלת ומטופלת, חיבור של קשב, של קבלה ונתינה, רכות. הפסל הזה מופיע על שער האתר שלי ובין הפסלים היחידים שלי, שאינם למכירה
פסל שיצרתי לאחר שנכחתי בשיעור "רישום עירום".
הדוגמנית היתה גדולת מימדים, לא ממש אסתטית במונחים שלי והקסימו אותי חופש התנועה שלה, החיבור שלה לעצמה ולגופה. כך בער בי הצורך להנציח את התחושה בחמר, בפיסול.
בנובמבר, בחודש רביעי להיריון, עם בטן קטנה, התחלתי ללמוד רישום וציור. הצלחתי להתמיד עד ללידה. נהניתי מכל רגע. חופשת פסח הייתה ארוכה במיוחד, כחמישה שבועות, ולפני שילדתי חשבתי לעצמי "איזה יופי הסתדר לי החופש הזה בדיוק סביב התאריך המשוער, ככה אוכל לנוח, להתאקלם, ולחזור ללימודים".
הילה נולדה בשבוע 41+3, וכבר התחילה "לדפוק לי את התכניות". חצי חופשה עברה רק בציפייה ללידה, וכשהגיע הזמן לחזור ללימודים, לא הייתי מוכנה. פיזית ונפשית. אז פספסתי שיעור. ועוד אחד. ורק עוד אחד, כי אין לי כוח, ואולי רק עוד אחד, כי זה ממש יהיה קשה ללכת איתה, ואם היא תפריע…
הציור נעשה כמחוות הוקרה לזוגיות ולשותפות.
כמי שנולדה תאומה וחוותה שותפות אפילו ברחם…
זכיתי לשותף לחיים שמהווה עוגן, קרקע וביחד משמח;
שותפות של שיתוף, תמיכה, הודיה וחברות אמיתית.
ציור שנעשה בשלבים מוקדמים בעבודתי,
עוד כשעבדתי כמעצבת אופנה, ומהווה
אנטי תיזה למודל היופי המוכתב.
עירום נשי- במלוא הדרו, חשוף ולא מתיפייף
צויר כשדור (הבן שלי) כבר בן כמעט חצי שנה, מתוך תחושה שבינינו העולם כל כך מלא, שאין עוד צורך בכלום ובאף אחד מסביב..
ומצאנו מקום מדהים ושקט לפסוע בו יחדיו.
בְּהַשְׁרָאָתְךָ
אֶהְיֶה עֲדִינָה
לא אֶשְׁלַח נִימַי הַלְּהוּטִים
כְּקוֹצִים מְרוּגִים
אֲשַׁיְּפֵם ואֶהְיֶה לגִּבְעוֹל בְּעֶרְיָתוֹ
גַּם אִם אֶצְטָרֵךְ
לְהִפָּצַע
בְּהַשְׁרָאָתְךָ
אֶכְאַב דּוּמָם
אֶפְרֹשׁ אֶשְׁנַבַּי
לִשְׁאֹף, לְהִתְוַדֵּעַ
אֲעַגֵּל קַרְנוֹתַי
היצירה היא קולאז' שנעשתה כחלק מסידרה-פורטרט עצמי- אשר בה השתמשתי בצילומים מתקופות רבות בחיי ובעזרת טכניקות שונות ניתנה להן תחושת המודעות /יופי/עצב/דואליות כמימד נוסף.
הקולקציה כולה כוללת 12 יצירות ומהווה מעין סיכום זמן חיים עד עתה.
אישה חצויה,
מוצג אור-קולי.
לא רואים לה מבחוץ,
אבל יש לה מבפנים
פיטוס, בגודל 6,7 סמ.
הוא עומד להפוך את בטנה כלפי חוץ,
הוא עומד להפוך את קערת חייה על פיה.
מאת : חגית מנדרובסקי
12 בנובמבר 20117 תגובות