התבוננות עצמית בהורות היא חלק מריפוי, צמיחה, גדילה שלנו כנשים בתוך האמהות. לאפשר לעצמנו לעצור, לשים לב אל מה קורה לנו בתוך ההורות, מה אנחנו מרגישות, מה קורה לנו, ואז לשתף ולקבל הזדהות והבנה.
כשבני הבכור נולד לפני 3 וחצי שנים, נולד יחד אתו (או התעורר ממרבצו) שֶד האשמה הנוראי, שד שהאגדה מספרת אוהב לרדוף אמהות, צעירות וותיקות כאחד, שד שבהיותי אם ירוקה ותמימה חשבתי שניצחתי ולא הבנתי שהוא רק נח, ממלא כוחות לקראת מתקפה נוספת. שד שהולך להיות בן לוויתי למשך מן רב והחלטתי לנסות להפכו מאויב לידיד.
אני חושבת שכן יהיה לילדה טוב בגן, אבל מוטרדת, למשל מזה שאולי לא יתנו לה לשתות בזמן או לאכול, והיא לא ילדה שמבקשת,ואני יודעת שלגננות אין זמן לכל ילד וילד, שאולי היא לא תספיק להגיע לשירותים בזמן, או לא יהיה מי שינגב לה וינקה אותה, שהיא תרצה לעשות דברים ולא יתנו לה, כי יש שם גבולות ומסגרת, שהיא תדבק בכל מיני וירוסים
קטנה שלי, ראשונה שלי…
פעם ראשונה את לבדך בגן,
ומבטיי לא יביטו בך,
קולי לא יפזם לך שירים,
גופי לא ירקוד למולך שירי אצבעות ומשחק,
וידיי לא יאכלו אותך.
שלא לדבר על החלב בציצי שפסק כאילו בזמן לפני הגן…
לא יודעת איך לאכול את זה, את שנת הלימודים החדשה. וזה לא סתם – הגדולה שלי עולה לכיתה א’, והיא עדיין לא בת 6!
הימים הראשונים עברו בהתרגשות ובציפייה ובשמחה. הייתי גאה בה, בקטנה שלי, שנהפכה לגדולה, בבקיאות בשיעורי בית, בהשתלבות ה’חלקה’ והמרגשת.. ופתאום היום, היא לא רצתה ‘ללכת לבית ספר’ והסתבר לי שההשתלבות היא לא כל כך חלקה כמו שחשבתי (קיוויתי ..).
עכשיו טוב,עכשיו נפלא! ואני ממשיכה לצעוד אל הטוב.. אבל היומיים של הקליטה בגן היו בשבילי יומיים של דיכאון אחריי קליטה..
כן, אני מעזה להגיד: “קשה לי! קשה לי עם פרידות, עם קליטות, עם מסגרות לא ייאמן איך בתוך כל זה אני עדיין כשירה להיות אמא”.
כל כך הרבה נכתב על יחסי אמהות בנות, זה כל כך מורכב ולעיתים אף מסובך, הפעם אני רוצה לכתוב עלייך, האמא שלי הפרטית.
כשנולדתי, היית בת 38, שזה מאוד מאוד מבוגר בזמן ההוא…ובכל זאת רצית בת וניסית בפעם הרביעית והאחרונה והצלחת – יצאתי אני.
נולדתי בקיבוץ, מה שאומר שבזמן ההוא בלינה המשותפת נלקחה ממך בעצם חלק מן ההורות, מן החויות של גידול הילד בעצמך, לראות אותי ישנה בלילה למשל, או לקבל אותי כשאני חוזרת מבית הספר ולשמוע את החוויות שעברו עלי שם ועוד כהנה וכהנה. בעיקר נלקחה ממך ההורות, בכך שהצוות החינוכי היה הפוסק ולא ההורה.
נעים להכיר, אני לימור ויצרתי את האתר הזה כדי לאפשר לנשים להרגיש יותר טוב בהורות שלהן.
אני מלווה רגשית נשים בהריון ואחרי לידה ועוזרת להן להתמודד עם הקשיים הרגשיים האופייניים, אך לא מדוברים.
אני מאמינה שאת יכולה להרגיש טוב יותר בהורות שלך.
לימור
תרגישי בנוח לכתוב לי דברים שחשובים לך,
לשאול אותי שאלות או לתאם מפגש ראשון לתהליך הליווי.
בהודעה ל – 052-2835020