הריון ולידה

איך זה להיות לבד ? לעבור את ההריון לבד ?

בהתחלה, עוד לפני שנכנסתי להריון, כשעמדתי לעשות את כל הבדיקות הגנטיות, אודה שהיו דמעות בעיניים והרגשתי עצב על כך שאין מי שיחלוק איתי בזה ושאני צריכה לעשות את כל הבדיקות לבד. (ובנוסף להידקר לא מעט במקום להתחלק עם מישהו…). חוויתי רגשית את ההחלטה המושכלת שלי להיות אמא ונפרדתי מהחלום לזוגיות ומשפחה "נורמאלית" (אמא, אבא וילדים) והיה בזה עצב.

שנייה אחר כך, אני מתחילה ממש לצעוק ולאנח ומרגישה את הילדה יוצאת ממש עכשיו,עוד מספיקה לשמוע את המיילדת מרימה טלפון לחדר לידה ומבקשת שתגיע מהר מישהי עם ערכת לידה (כי בדיוק נגמרו להם ערכות הלידה בחדר).

אחרי כמה שניות הילדה פשוט החליקה לה לידיים, מבלי להמתין לערכת הלידה, מבלי להמתין לאבא שלה שנמצא בדרך ובדיעבד הגיע לחדר לידה ושאל אם אני שם וכשאמרו לו שלא אז הוא הגיע למחלקה והפנו אותו לחדר שבו היינו.

אמא אחת כתבה: " אותי זה מרגיז לראות את זה. אני מאמינה לאלה שאומרות שהייתה להן לידה טובה ומעצימה, אבל מוחה נגד אלה שמציגות את זה כ"כיף". תהיי כנה, תודי שלידה זה קודם כל קשה וכואב, ומתוך זה יכולה לבוא גם עוצמה. אבל לידה זה לא רק שירים וריקודים."

ואמא אחרת כתבה: "לאחרונה הפייסבוק ממש מוצף בסרטונים של לידה טבעית מדהימה. הרעיון כנראה שזה ייתן השראה לנשים. אבל במקום זה, כל פעם הלב שלי נשבר מחדש…

האם אני אשמה בכך שהייתה לי לידה כל כך קשה ?…