עמוד בית חדש (לא רלוונטי)

אני משתפת אתכן טקסט שכתבתי לפני כעשור לאחד האתרים הגדולים. השבוע חיפשתי אותו, כדי לשלוח אותו למישהי שמתמודדת עם תחושות דומות ולא מצאתי אותו. אז

דברי הרמטכ"ל הבוקר, עוררו בי תחושות ומחשבות על כישלון, אחריות ותנועה קדימה אני קוראת הבוקר את המילים של הרמטכ"ל לשעבר, ומרגישה איך הגוף שלי מגיב.

הבן שלי התגייס השבוע ואני מנסה לתת מילים למה שמרגיש כמו הלם, אין מילים, אין נגישות, בתקווה לצאת מהקיפאון שנכנסתי אליו. והנה, תוך כדי המשפט

בחוץ תותחי מלחמה רועמים, ואני יושבת לכתוב, מנסה לשמר אי של שקט, של שיגרה, של משמעות, של תנועה לעבר חיים של עשייה. האינסטינקט אומר לעצור,