תחושות מגוונות אחרי לידה

קטגוריות נוספות בנושא אחרי לידה:

כולם רוצים ממני אהבה

מאת : לימור גריף

3 בנובמבר 20118 תגובות

מתוך אחרי לידה, זוגיות אחרי לידה, תחושות מגוונות אחרי לידה

לאט לאט התחלנו להתאהב אחת בשנייה, להכיר, להחליף מבטים, ליצור שפת זהות וניואנסים שהיו רק לנו. עם הזמן, גיליתי להפתעתי שבשל התמכרותי לייצור הקטן והמתפתח שינק משדיי ללא הרף, נולדה גם התמכרות למגע. ההתמכרות שלי אליה, עור לעור, נשימה לנשימה, עד שהתעוררתי בוקר אחד ושמתי לב, שלמעט המגע שלי אתה, לא יצרתי כל מגע פיזי עם מישהו אחר בסביבה.

פגייה

מאת : פאני בן ברוך

1 בנובמבר 201116 תגובות

מתוך אחרי לידה, מחלקת יולדות, קוראות לשינוי, תחושות מגוונות אחרי לידה

שלום, קוראים לי פאני בן ברוך ואני אימא לפגית, כיום בת שנתיים וחצי בשם נוגה, שהיא אחת מבין תאומות שנולדה בשבוע 23+5 ימים ובמשקל 490 גרם בלבד.

אני כותבת משום שאני רוצה להוציא לאור באופן יותר ציבורי את מה שאני רוצה כבר המון זמן להפיץ, במיוחד כתגובה לכתבה מאתר עיתון "הארץ", שם פירסמו כתבה העוסקת בשיפור צורכיהם של הורים לפגים במחלקות המיוחדות לטיפול בילוד בפגיות בבתי החולים בארץ, ונרשם שם שצרכים כמו היקשרות ראשונית עם הילוד לא התאפשר והאימהות הרגישו ריחוק ותחושה שההיקשרות הראשונית עם ילדיהם הפגים נפגם ולא התקיים כלל.

אמא, אני צריכה שתאהבי אותי כאמא

מאת : אמא חדשה

11 באוקטובר 20118 תגובות

מתוך אחרי לידה, אמהות ובנות, לכל אמא, תחושות מגוונות אחרי לידה

אני כועסת על אמא שלי. כועסת עליה מאוד.

לא מצליחה להעביר את זה או להתגבר על זה.

אני כועסת על עצמי כי אני כועסת עליה. ורע לי כבר כמה ימים. אף אחד לא מבין למה, ואני בוכה ומתעצבנת, ולא טוב לי עם עצמי…

ילדתי לפני שישה שבועות. עשיתי טעות?

מאת : חסויה בינתייים

8 באוקטובר 201112 תגובות

מתוך אחרי לידה, רגשות אשם אחרי לידה, תחושות מגוונות אחרי לידה

ילדתי לפני שישה שבועות את בני השני. תינוק מתוק שמחייך אליי כל פעם שהוא רואה את הפנים שלי מולו. לתינוק הקטן החדש הזה, שכולו כוונות טובות, יש אח גדול. תינוק בן שנה וחמישה חודשים. ילד מקסים, שובב, עם שמחה פנימית גדולה וקסם אישי.

ואני עומדת ביניהם ומרחמת על שניהם ומרגישה כישלון. אף אחד מהם לא מקבל את מה שהוא צריך. בעיניים שלי הכל מתנהל בדרך של כיבוי שריפות, התמונה שעולה לי היא שלי עם התינוק בוכה על הידיים וכף עם אוכל, מנסה להגיע לפה של הבכור שבתורו מתרעם וצועק, ושופך את האוכל על הרצפה.

האימהות היא חלק ממני עכשיו

מאת : שירה דרוקר

1 באוקטובר 20114 תגובות

מתוך אחרי לידה, תחושות מגוונות אחרי לידה

היום, לראשונה, יצאתי מהבית ללא הילה. תכננתי לנסוע לקניון, להחליף מתנה שקיבלתי. חשבתי לעשות את זה עם הילה, וההתלבטות הייתה אם במנשא או בעגלה.

הבוקר, כשהתחלתי לחשוב על התארגנות ליציאה מהבית, בעלי הציע – "אולי תלכי בלעדיה? זאת קפיצה קצרה. תני לה לאכול, ותיסעי."

שיתוף ברגשות לאחר לידת הילד השני

מאת : יעל תמיר

17 באוגוסט 20116 תגובות

מתוך אחרי לידה, תחושות מגוונות אחרי לידה

יש לי ילד "גדול" בן שנתיים ושלושה חודשים וילדתי לפני חודש תינוק נוסף ומתוק.
הילד הגדול מעולם לא נשלח למסגרת ובאמת שנהניתי להיות איתו והשקעתי בו את כל כולי. אני אמא טוטאלית, על כל המשתמע מכך. אוהבת ללא סוף. השארתי אותו לבד ורק עם הוריי, לשעתיים בלבד בכל חייו, למעט בלידה, שאז "נעלמתי" בעל כורחי ל 5 ימים.. מי חלם על כזה דבר ??

בבקשה, תפסיקו להעביר ביקורת

מאת : שירה דרוקר

6 באוגוסט 201120 תגובות

מתוך אחרי לידה, לכל אמא, מתמודדות עם הסביבה, קוראות לשינוי, תחושות מגוונות אחרי לידה

אני אמא כבר שלושה חודשים.

זו תקופה של למידה עצומה, הסתגלות, התגבשות. יש גם רגעים קשים. אבל אני מוצאת שהכי קשה לי – עם הביקורת. לפעמים אני ממש רוצה לברוח ולחיות על אי. לבד. רק אני, בעלי והילה. מוכנה להסתדר עם הכול בלי עזרה, אבל לא מסוגלת להתמודד עם הביקורת.

אמא לשניים

מאת : נטע רותם ימניצקיי

11 ביולי 201111 תגובות

מתוך אחרי לידה, תחושות מגוונות אחרי לידה

אם יש דבר אחד שזכור לי בבהירות מוחלטת מחופשת הלידה עם ביתי הבכורה לפני כשלוש שנים, זה כמה כיף וקל זה היה.

מהרגע שהיא הגיחה לאוויר העולם, ועד לעצם רגע זה ממש, היא תמיד היתה ילדה רגועה, נינוחה, ולא דורשת הרבה (טוב נו, היא ישנה כרגע…). מן ילדה כזאת שלא בוכה ולא מייללת, משחקת יפה וישנה היטב.

היינו מתעוררות לנו בבקרים לא לפני 9:00, מטיילות, משחקות, עוד קצת ישנות. אידיליה. כאן בעצם התרחשה הטעות הראשונה שלי בתור אמא – באמת האמנתי שככה זה לגדל ילדים. שזה כזה קל.

עכשיו, כשיש לי בבית שני ילדים – אחת בת שלוש ואחד כמעט שלושה חודשים, אני מוצאת את עצמי עסוקה כל היום בתימרונים. להתעורר, להעיר, להלביש אותה בזמן שהוא יונק, להרדים אותו כשהיא יושבת בסיר, לקחת אותה לגן כשהוא נם את תנומת הבוקר שלו, לדחוף לו מוצץ כשהיא תופסת לי את הרגל ולא נותנת לי לעזוב את הגן. להכין לה ארוחת ערב תוך נידנוד הסלקל שבו הוא יושב, לעשות לה ולו אמבטיות במקביל (את זה ניסיתי היום לראשונה), להניק אותו ובינתיים לשים לה יובל המבולבל, להשכיב אותה כשהוא עלי במנשא, ועוד כהנה וכהנה אילתורים.

האבל על אמא התפרץ אחרי הלידה

מאת : אמא ויהי מה

13 באפריל 20117 תגובות

מתוך אחרי לידה, אמהות ובנות, לכל אמא, תחושות מגוונות אחרי לידה

אני בהחלמה אחרי ניתוח קיסרי, הכל כואב ובעלי ש"איים" שלא נוגע בילדה ולא מטפל, עזר לי מההתחלה, מבית החולים, ומאז הוא שותף פעיל בכל הטיפול בה.

ואז ניסיתי להניק ולא הצלחתי. נעזרתי באחות ועוד אחות ויועצת הנקה שממש ניסתה לעזור וניסינו הכל כולל פטמת סיליקון והילדה לא ינקה. טוב, אני עקשנית, לא מוותרת.

לפני שנהייתי אמא

מאת : שירלי יהלום כהן

1 בפברואר 201146 תגובות

מתוך אחרי לידה, איפה אני בתוך האמהוּת?, התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא, תחושות מגוונות אחרי לידה

לפני שנהייתי אמא לא ידעתי שקיימת השעה 6 בבוקר ביום שבת…

לפני שנהייתי אמא החלטתי לצאת לסרט, ויצאתי. בלי לדאוג לבייבי סיטר, בלי לחשוב איך לארגן את הילדים בזמן, בלי להכין את הבית, הבקבוקים, והמוצץ ספייר.. פשוט יצאתי….

"המציאות והדמיון נפגשו והתפוצצו" | אחרי לידה

מאת : אמא אחרי לידה

12 בדצמבר 201016 תגובות

מתוך אחרי לידה, תחושות מגוונות אחרי לידה

רוב חיי, כל פעם שחשבתי על הריון, התכווצתי, והחלה לכאוב לי הבטן. המחשבה על זה שיהיה בתוכי יצור שמתפתח ושאגדל לממדים לא טבעיים, הייתה לי מאוד לא נוחה. אני זוכרת שבעבודתי ראיתי נשים בהריון בחודש תשיעי ואמרתי שהן נראות כמו תנור – אוטוטו התינוק מוכן ויוכל לצאת.

טוב, זו באמת הייתה ראייה שונה. עד שהתחלתי לרצות להיות אמא…. אז הכל השתנה. כשראיתי נשים בהריון חשבתי שזה מקסים, וכשראיתי ילדים בסופר מחייכים אלי- רציתי אחד כזה משלי. שיקרא לי אמא ושיישב בעגלת הסופר ויאכל לחמניה ויזיל רוק ויהיה היצור הכי מדהים עלי אדמות.