זעם אמהי – איך לתת מקום לכעס בלי לצעוק?
הסתובבתי שבועיים עם שאלה שאחת מכן שאלה בעקבות סרטון שהוצאתי על זעם אמהי, וכתבה בתגובה אליו: "אבל איך לתת מקום לכעס?", ומקווה שבמאמר הקרוב אצליח לענות עליה באופן שיעזור לכן
הסתובבתי שבועיים עם שאלה שאחת מכן שאלה בעקבות סרטון שהוצאתי על זעם אמהי, וכתבה בתגובה אליו: "אבל איך לתת מקום לכעס?", ומקווה שבמאמר הקרוב אצליח לענות עליה באופן שיעזור לכן
"אני רואה שלכולן קל, ורק לי קשה", זה אחד המשפטים הרווחים שאני שומעת מנשים אחרי לידה. הרי כלפי חוץ כולן נראות בסדר, מתפקדות, מחייכות, מתמודדות מעולה עם האתגרים, ואם לא
כבר יותר מחמש שנים שאף ילד או ילדה שלי לא נכנסים למסגרת חדשה ואין צורך בהסתגלות, ועדיין יש משהו בראשון לספטמבר שמעלה בי זיכרונות של הסתגלות, של כיווץ, של חשש.
בזמן האחרון אני ערה יותר למקומות בהן המחשבות מרחפות מחוצה אליי. אני עוצרת יותר ויותר ומזהה ששוב אני בחוץ – במחשבות על האחר, במחשבות על העתיד, על מה יהיה, בדאגות
אני לקראת גיל המעבר והבת שלי לקראת גיל ההתבגרות. אני גדולה ממנה ב 36 שנים, אבל יש לא מעט דברים שאני לומדת ממנה, מתמלאת דרכה בהשראה ואומץ לגבי דברים שאני
האם את שמה לב לדקויות בסביבה שלך?האם את מותשת אחרי בילוי חברתי עם המון אנשים?האם את מעדיפה שיחות עומק מאשר מינגלינג?האם את מרגישה את הכאבים והצער של הסובבים אותך?האם יש
תרגישי בנוח לכתוב לי דברים שחשובים לך,
לשאול אותי שאלות או לתאם מפגש ראשון לתהליך הליווי.
בהודעה ל – 052-2835020