הבלוג של לימור לוי אוסמי הוא מרחב כן ונוגע ללב, שבו היא פותחת צוהר לעולם הרגשי המורכב של אמהות. דרך כתיבה ישירה ומלאת חמלה, לימור משתפת את התחושות שלא תמיד נעים או נוח לדבר עליהן: טיפולי פוריות, פחדים בהריון, הצפה רגשית אחרי לידה, רגשות אשמה, פקפוק עצמי, וגם אהבה לילדים שלא תמיד כמו בסרטים. היא מביאה את הקול של מי שחוותה את הדרך על בשרה, ויודעת לספר אותה ברגישות ובאומץ.
כאם וכמטפלת רגשית, לימור משלבת בבלוג שלה נקודת מבט אישית ומקצועית כאחד. היא כותבת על זוגיות שמתערערת מול הטלטלה ההורית, על הקשר המתהדק והמתרחק עם הגוף, עם הילד ועם עצמה. הבלוג שלה נותן קול לנשים שעברו או עוברות את המסע הלא פשוט של להיות אמא – מרגע התקווה, דרך ההריון, ועד הלילות הארוכים שאחרי – ומציע להן מרחב להבין, להזדהות, ולזכור שהן לא לבד.
בישראל אוהבים ילדים, הרבה ילדים. ילדים זה נהדר, ילדים זה נפלא ו 3 ילדים במשפחה חילונית 'רגילה' זה הכי הכי טוב. אושר גדול.
אושר או אולי סתם נוהל רגיל ? לא משנה, לא נתקטנן, יש נורמה ולא משנים את הקיים, כי כנראה יש סיבה טובה לקיומה, ובכלל, יש לנו בעיה דמוגרפית שצריך לפתור, זה לא רק שהילדים הם אושר גדול- זו מצווה !
כמקשיבים לאמהות, מרגישים שהן כמו לכודות בין שני הקולות המנוגדים הללו שבתוך ראשן. החלק האחד של הקולות, מייצג את ציפיות האמהות מעצמן והאינטרפרטציה האישית שלהן לנורמות ולערכים תרבותיים הקיימים בחברה סביב האמהוּת. החלק השני של הקולות נדמה שמשקף לאמהות את הניסיון היומיומי האקטואלי, הקונקרטי, המתרחש במציאות הנסיבתית והאישית שלהן שהן נמצאות בה
שבוע שעבר חלמתי חלום שלא זכור לי לפרטיו. הדבר היחיד שאני זוכרת ממנו הוא את איזדורה דנקן רוקדת על במה. האמת? לא ידעתי שאני עדיין זוכרת את השם שלה ואני
אמא אחת כתבה: " אותי זה מרגיז לראות את זה. אני מאמינה לאלה שאומרות שהייתה להן לידה טובה ומעצימה, אבל מוחה נגד אלה שמציגות את זה כ"כיף". תהיי כנה, תודי שלידה זה קודם כל קשה וכואב, ומתוך זה יכולה לבוא גם עוצמה. אבל לידה זה לא רק שירים וריקודים."
ואמא אחרת כתבה: "לאחרונה הפייסבוק ממש מוצף בסרטונים של לידה טבעית מדהימה. הרעיון כנראה שזה ייתן השראה לנשים. אבל במקום זה, כל פעם הלב שלי נשבר מחדש…
האם אני אשמה בכך שהייתה לי לידה כל כך קשה ?…
"אני אוהבת את התינוק שלי, אז למה אני לא מאושרת?" – זאת שאלה שעולה אצל לא מעט נשים אחרי לידה, שמרגישות שמחה ואהבה כלפי התינוק, אבל גם מרגישות שאיבדו כל
כל כך קיוויתי שסוף סוף ידברו על דיכאון אחרי לידה ממבט קצת אחר, אבל התבדיתי מהציפייה שלי כבר במשפט הפותח של הסרט: "הולדת התינוק אמור להיות הרגע המאושר בחיים, אבל יש אמהות שלא מרגישות ככה" (ניסוח לא אחד על אחד ).
באמת ? הולדת התינוק היא רק אירוע משמח ? אמהות אמורות להיות רק מאושרות אחרי הלידה ? מי אמר ? מי קבע ? ומה לגבי המחקרים שמראים שלידה של תינוק הוא אחד מגורמי הסטרס המובילים בחיים (יחד עם נישואין, פיטורים מהעבודה, גירושין ומוות) ? מה לגבי התחושות השליליות שנשים מרגישות אחרי לידה ?
הולדת תינוק היא גם מאורע משמח- אבל היא גם לא !! עם הלידה של התינוק מגיעות גם המון תחושות קשות של בדידות, עצב, כעס, תסכול, עייפות וגם- דיכאון !
נעים להכיר,
שמי לימור לוי אוסמי, אני מטפלת cbt-act באמהות ויוצרת האתר.
את מוזמנת בשמחה לכתוב לי באופן אישי, אני תמיד עונה.
אם מעניין אותך פרטים על תהליך טיפולי איתי, כאן תוכלי לקרוא את כל הפרטים.
ואפשר ליצור איתי אחר קשר לשיחה ראשונית והיכרות.
לתכנים נוספים, אפשר להיכנס לפייסבוק וליוטיוב.
תודה שאת פה, ואשמח לשמוע ממך,
לימור.
תכנים שיעזרו לך להרגיש שפויה ומובנת בהורות