אמהוּת

"מה שווה התאגיד, אם אנחנו לא שולטים בו?", אני נזכרת באמירה ההיא של מירי רגב. זה קצת מפתיע, אבל זה המשפט שקופץ לי כשאני ניגשת לכתוב על הקושי להתמודד עם התנהגות של הילדים שמוציאה אותנו מהדעת. אני מתכוונת להתנהגויות מצד הילדים/ תינוקות/ פעוטות, שהיינו רוצות למגר, להעלים, לשנות מן היסוד ולוודא שלא יחזרו שוב. לעולם. בכל גיל של הילדים, מגיל ינקות והלאה, יש התנהגות של הילדים שמעוררות בנו חוסר נוחות,…

פרגון עצמי הוא משהו שמוכר לך? לא כל כך? אם את אחרי לידה, אז סביר ששיפוטיות, ביקורת ואשמה מבקרים אצלך יותר מאשר פרגון עצמי. היום כמעט ואין אמא אחרי לידה שלא מרגישה אשמה, שלא מרגישה שהיא לא עושה מספיק, לא טובה מספיק, לא יודעת מספיק, ושבאופן כללי היא 'לא מספיק'. אשמה היא הרגל מנטלי שמשתמר ומטופח, גם בלי שאנחנו שמות לב. אשמה היא סוג של סבל עודף שעולה בעקבות כאבים…

אחד הדברים שממלאים אותנו באשמה כאמהות, הם אותם רגעים של כעס אחרי לידה בהם אנחנו 'מאבדות את זה'. אני מדברת על הרגעים שבהם אמהות כועסות על התינוקות שלהן, צועקות שישנו כבר, שנמאס להן, ומרגישות שאין להן כבר יכולת להכיל, לספוג, להיות סבלניות או לסבול. יש אחרי לידה גם כמובן רגעי כעס מול הילדים הגדולים שבבית, שאי אפשר לסבול יותר את ההתנהגות שלהם, אך במאמר הקרוב אתמקד בנושא של כעס אחרי…

שיחת וידאו אחרי לידה הוא פיתרון נהדר לתקופה הייחודית, ומאפשר לעשות תהליך ליווי במקום הנוח והמוכר  – הבית. לא צריך להתארגן ליציאה מהבית, לא צריך לצאת חצי שעה מוקדם יותר או לנסוע באוטו עם תינוק, וכל מה שצריך זה טלפון/ מחשב עם מצלמה מובנית וחיבור טוב לאינטרנט. דרך שיחת וידאו אפשר לדבר, לצחוק, לבכות, לקחת נשימה. זה נכון, אי אפשר להתחבק או לראות את כל הגוף, אבל אפשר לראות את…

בשבת בבוקר נוגה (7.5) באה אליי למיטה. אני שכבתי על הצד והחולצה שלי הייתה מורמת קצת, כך שהבטן הייתה חשופה. היא שמה לב לבטן המשתפלת ושאלה: "אמא, למה הבצק שלך נשפך?" אני נקרעתי מצחוק, כי הבטן שלי באמת נראית כמו בצק כשאני שוכבת על הצד. היא הרימה את החולצה ואמרה שהבטן שלה נראית אחרת, ואמרתי לה: "נכון, גם הבטן שלי נראתה פעם ככה. היא השתנתה אחרי הלידה של אייל". הראיתי…

אני לא יודעת איך הגענו למצב שבו כל הזמן מומחים ומומחיות אומרים לנו מה אנחנו צריכים לעשות כהורים כדי שלילדים שלנו יהיה טוב. איך הגענו למצב שבו יש שינוי בגישה החינוכית המתחלפת, אבל מעולם אין שינוי בליבה עצמה, שהיא- צריך ללמד את ההורים על הילדים שלהם.

אני לא יודעת מתי זה התחיל, אבל כנראה שבשלב מסוים הפנמתי את הקול שאומר שהצרכים של התינוק או הילד קודמים לצרכים של האמא. לא הייתי מודעת לקול הזה והוא לא העסיק אותי, אולי כי חשבתי שזו האמת הפשוטה. התחילה בי מודעות לקול הזה כשהפכתי להיות אמא ושמתי לב שאם לא טוב לי, אז לא מתעורר אצלי כל כך מהר החלק הזה שמבקש לבדוק מה יעזור לי להרגיש יותר טוב, אלא…