אמהוּת
אמהוּת היא מילה שמאחדת בתוכה רסיסים של תחושות, אתגרים, שינויים, קונפליקטים, לבטים ומה לא. כשאנחנו מפרקות את רסיסי החוויה הענקית הזאת ומדברות עליה, משהו נפתח בנו, מתרכך, נרגע, גם אם שום דבר במציאות לא השתנה.
-
המסע שלי עם הבטן
אני חושבת על הבטן במראה החדש שלה, ניצבת במרכז הגוף, במקום הכי פגיע, ומרגישה שהיא כמו אומרת: זו אני עכשיו. זו האני שאת עכשיו. מה את רוצה לעשות איתי? איך את מרגישה כלפיי? האם את מתביישת בי? בשנים האחרונות יש גל שאני מאוד אוהבת שחותר לקבלה ואהבה עצמית של הגוף בכל צורה ומשקל, אבל בימים האחרונים עלתה בי מחשבה: האם ההזמנה לקבל את השינוי של הגוף ולאהוב אותו לא הופך…
-
קשה לך? תדלגי
"קשה לך? תדלגי..." תדלגי מעל הקושי, מעל הבור, בקלילות, בלי עומק, בלי לחשוב, בלי לתהות. לדלג לשלב הבא, לדבר הבא שעומד לבוא, לדבר הבא שכבר פה. אני לא מהמדלגות. אני מקופצות הראש ישר למעמקים, בהילוך איטי, כזה שמאפשר לשהות בכל רגע. לעצור, להרגיש את מגע המים בעור, להרגיש את הרגעים של בין לבין, טרום התמקמות במים או בקרקע. כשהגוף עדיין לא החליט היכן הוא מבכר להיות.
-
הסתגלות בכיתה א' – ימים ראשונים
ימים ראשונים של הסתגלות. הלב והראש מקפצים בין מחשבה עליה ועליו או כיווץ, דמעה וגעגוע. שלום כיתה א׳. איך את מרגישה? את שמחה, גאה בעצמך? מצאת חברה? ילדה גדולה שלי, ספרי לי קצת מה עבר עלייך היום. אני צמאה לרסיס קטן של מידע, שאדע, שאשמע שטוב לך, שאת יכולה. את אומרת שהיה הרבה ושאת לא זוכרת, את נחה קצת ואז לאט לאט מספרת מעט. אני צוללת לתוך עינייך, מחזיקה את…
-
אמא י(קרה) לי
היא אף פעם לא הייתה שם באמת. גם לא הניקה אותי.. תמיד הייתה מספרת שהייתי תינוקת עצבנית, שלא רציתי לינוק.. חבל שלא ידעתי לדבר כבר אז, אני אומרת לה שאני בכלל לא בעייתית כמו שהיא תייגה אותי, זה פשוט תחושת הבטן שלי, שמזהה כמה היא חסרת בטחון, וקצרת סבלנות למולי. נולדתי בניתוח קיסרי, "לא רצית לצאת", "הרגת אותי".. וואו כשאני חושבת על זה עכשיו, אני מבינה כמה כוח יש באמירות…
-
שביל הזהב
אחרי מספר שנים של התלבטויות – מאוד לא פשוטות, הבנתי שאני רוצה עוד ילד. הבנתי גם, שחלק ממני לא רוצה. יש בי כל מיני חלקים. אינני משהו אחד, חד-גוני. אני כמו כולנו, מורכבת מכמה וכמה אישיויות, מכל מיני גוונים ותכנים... חלק ממני רוצה עוד ילד ללא סייג. חלק ממני זקוק לחופש, לספייס, כל הזמן.
-
מוות אחרי מוות
כשפרסמתי את סיפור הלידה שלי כתבתי בכותרת "לידה שקטה", אך שינינו את הכותרת לאחרת כי לא היה מוות בלידה. היום אני כותבת " מוות חיים מוות ". אולי זו הכותרת שהכי מתאימה לסיפור שלי. 'השמש זרחה שוב', כתבתי , 'עם כל הקושי אנחנו רואים את האור וממשיכים בכל הכוח עם התינוק היפה המקסים שלנו'. לילה עבר שקט, אכל, ישב איתי, שרתי לו, שיחקתי אתו, שמתי אותו במיטה, הסתכל עליי במבט…
-
האמא הזו היא אדם. היא אשה.
האמא הזו היא אדם בעצם. היא אשה עם רגשות ועם תחושות, עם חוויה כל כך עוצמתית שהיא עוברת, והיא זקוקה להכרה. היא זקוקה לאמא, אחות, חברה, בן זוג , שיהיו שם איתה, שיראו אותה, שיחזיקו לה יד ורק יקשיבו וזהו. איכשהו נראה שקצת התבלבלנו, כל כך הרבה חוגים מקסימים, שעוזרים לאמא להיות עם התינוק, לראות איך הוא מתפתח, לגעת בו נכון, אבל שכחנו דבר אחד את האישה המדהימה הזו שנמצאת…
-
ללמוד לצוף
שנתי, חלמתי חלום. ראיתי את ילדי הטהור עומד על שפת המים. המים, עמוקים וזורמים בשצף. הלוך ושוב, כגלי הים. אך ילדי הקט לא על שפת הים עמד. אלא על קצה החוף הפונה אל עבר ים המציאות. אלו הם מימי החיים. המים בהם כולנו שוחים את חיינו קדימה והלאה ולומדים לזרום איתם את חיינו, בין אם באושר ובין אם ברגשות אחרים שמציפים אותנו.
-
דרך אם – אימהות היא הכוח
ד"ר אראלה שדמי על ספרה החדש- "דרך אם": הספר "דרך אם" מציג אפשרות להתפתחות העולם על בסיס כלכלה הנתינה וכלכלת הקיום, כבוד לטבע וכל ברואיו, קהילתיות, מקומיות ורוחניות. כל אלו מובילים אותנו לחשיבה חדשה ומפתיעה, שלא תמיד קל לאמצה אך היא מתחילה להכות שרשים: גרעינים עירוניים, גינות קהילתיות, פסטיבל מידברן, קואופרטיבים, וויקיפדיה, שוק קח-תן ועוד ועוד – מבטאים את הכמיהה לסדר עולמי חדש ואת הצעדים ההולכים ומתרבים לקראתו.
-
ניצוצות של לקיחת אחריות –גאווה אימהית!
אני אמא ורעיה גאה!!! גאה בבני ביתי שהסתדרו יפה ובאמת השתדלו לשדר לי שהכל בסדר ושאמשיך ליהנות: גאה בבתי בכורתי שבצעה את רוב המטלות והראתה ניצוצות חדשים של בגרות ואחריות, גאה בבני המרכזי שתרם גם הוא את חלקו למאמץ המלחמתי, גאה בבן זוגי שפרגן לי עד בלי די ושמחה שהקטן הרגיש בזכותם שהכול בסדר.
-
אשמה מעבר לפינה
בשנה האחרונה נכנס לחיינו סטטוס חדש, אנחנו המשפחה המתפרקת. כן. אנחנו. בכל פעם שצריכה לומר זאת למישהו, קרוב, רחוק, רגיש יותר או פחות, מרגישה כאילו אני נאלצת לצאת מארון כלשהו, ובכל פעם זה עוד מכה בי בתדהמה. המשפחה שלנו כבר לא. היא בדרך להיות משהו אחר, לא ידוע, אבל כבר לא. כשהפרידה נעשתה עובדה ביקשתי לעצמי כמה משאלות, ואחת מהן הייתה, לנסות לאפשר לילדים לעבור את זה בטוב, ככל הניתן,…
-
מפתחות לשפע הנשי- ועל הזמן הכי חם בחודש
בקיץ השמש מחממת את הפרי מתפיחה ומגדילה את עוצמתו באיטיות. הפרי פשוט שם. כל מהותו היא לתת לחמימות ולמים להגיע ולהבשיל. כל העשייה כבר נעשתה. הוא סופג הכל פנימה. ואז, כשהוא בשיאו, כובד משקלו עוזר לו להיקטף- מימוש.
-
מיומנה של אמא למתבגרת, והפעם: דילול השימוש בשפה העברית.
היי לכולם, אני בעיקר מרגישה בלבול בגלל הדילול. משום מה נראה לי שאליעזר בן יהודה היה קצת כועס לנוכח העובדה שהשפה המדוברת בין בת הנוער שלי אליי התקצרה במצבים מסוימים ממשפט למילה. כן, אני מתכוונת לתשובות הקצרות, בנות המילה האחת, בלי פירוט או הבעת כוונה לפרט, שמגיעות בעקבות שאלות שאני שואלת. ומתי זה הכי בולט? כשאני שואלת את השאלה ה"נוראית": איך היה לך היום בבית הספר? דוגמא קטנה, אני: "מה…