אמהוּת

ימים ראשונים של הסתגלות. הלב והראש מקפצים בין מחשבה עליה ועליו או כיווץ, דמעה וגעגוע. שלום כיתה א׳. איך את מרגישה? את שמחה, גאה בעצמך? מצאת חברה? ילדה גדולה שלי, ספרי לי קצת מה עבר עלייך היום. אני צמאה לרסיס קטן של מידע, שאדע, שאשמע שטוב לך, שאת יכולה. את אומרת שהיה הרבה ושאת לא זוכרת, את נחה קצת ואז לאט לאט מספרת מעט. אני צוללת לתוך עינייך, מחזיקה את…

אחרי מספר שנים של התלבטויות – מאוד לא פשוטות, הבנתי שאני רוצה עוד ילד. הבנתי גם, שחלק ממני לא רוצה. יש בי כל מיני חלקים. אינני משהו אחד, חד-גוני. אני כמו כולנו, מורכבת מכמה וכמה אישיויות, מכל מיני גוונים ותכנים... חלק ממני רוצה עוד ילד ללא סייג. חלק ממני זקוק לחופש, לספייס, כל הזמן.

כשפרסמתי את סיפור הלידה שלי כתבתי בכותרת "לידה שקטה", אך שינינו את הכותרת לאחרת כי לא היה מוות בלידה. היום אני כותבת " מוות חיים מוות ". אולי זו הכותרת שהכי מתאימה לסיפור שלי. 'השמש זרחה שוב', כתבתי , 'עם כל הקושי אנחנו רואים את האור וממשיכים בכל הכוח עם התינוק היפה המקסים שלנו'. לילה עבר שקט, אכל, ישב איתי, שרתי לו, שיחקתי אתו, שמתי אותו במיטה, הסתכל עליי במבט…

שנתי, חלמתי חלום. ראיתי את ילדי הטהור עומד על שפת המים. המים, עמוקים וזורמים בשצף. הלוך ושוב, כגלי הים. אך ילדי הקט לא על שפת הים עמד. אלא על קצה החוף הפונה אל עבר ים המציאות. אלו הם מימי החיים. המים בהם כולנו שוחים את חיינו קדימה והלאה ולומדים לזרום איתם את חיינו, בין אם באושר ובין אם ברגשות אחרים שמציפים אותנו.

ד"ר אראלה שדמי על ספרה החדש- "דרך אם": הספר "דרך אם" מציג אפשרות להתפתחות העולם על בסיס כלכלה הנתינה וכלכלת הקיום, כבוד לטבע וכל ברואיו, קהילתיות, מקומיות ורוחניות. כל אלו מובילים אותנו לחשיבה חדשה ומפתיעה, שלא תמיד קל לאמצה אך היא מתחילה להכות שרשים: גרעינים עירוניים, גינות קהילתיות, פסטיבל מידברן, קואופרטיבים, וויקיפדיה, שוק קח-תן ועוד ועוד – מבטאים את הכמיהה לסדר עולמי חדש ואת הצעדים ההולכים ומתרבים לקראתו.

אני אמא ורעיה גאה!!! גאה בבני ביתי שהסתדרו יפה ובאמת השתדלו לשדר לי שהכל בסדר ושאמשיך ליהנות: גאה בבתי בכורתי שבצעה את רוב המטלות והראתה ניצוצות חדשים של בגרות ואחריות, גאה בבני המרכזי שתרם גם הוא את חלקו למאמץ המלחמתי, גאה בבן זוגי שפרגן לי עד בלי די ושמחה שהקטן הרגיש בזכותם שהכול בסדר.

בשנה האחרונה נכנס לחיינו סטטוס חדש, אנחנו המשפחה המתפרקת. כן. אנחנו. בכל פעם שצריכה לומר זאת למישהו, קרוב, רחוק, רגיש יותר או פחות, מרגישה כאילו אני נאלצת לצאת מארון כלשהו, ובכל פעם זה עוד מכה בי בתדהמה. המשפחה שלנו כבר לא. היא בדרך להיות משהו אחר, לא ידוע, אבל כבר לא. כשהפרידה נעשתה עובדה ביקשתי לעצמי כמה משאלות, ואחת מהן הייתה, לנסות לאפשר לילדים לעבור את זה בטוב, ככל הניתן,…

היי לכולם, אני בעיקר מרגישה בלבול בגלל הדילול. משום מה נראה לי שאליעזר בן יהודה היה קצת כועס לנוכח העובדה שהשפה המדוברת בין בת הנוער שלי אליי התקצרה במצבים מסוימים ממשפט למילה. כן, אני מתכוונת לתשובות הקצרות, בנות המילה האחת, בלי פירוט או הבעת כוונה לפרט, שמגיעות בעקבות שאלות שאני שואלת. ומתי זה הכי בולט? כשאני שואלת את השאלה ה"נוראית": איך היה לך היום בבית הספר? דוגמא קטנה, אני: "מה…