אמהוּת

"זה היה רגע של שבר, ישבתי אצל הפסיכולוג שלי, מספרת את סיפור חיי, מתארת את הכאב, את הפחד, את חיי היומיום הנעים מקיצוניות אחת לשנייה, את המילים הקשות הנזרקות לחלל האוויר והייאוש, הייאוש שהיה כל כך גדול".

לרגע הייתה שתיקה, כך סיפרה לי ד', שהגיעה אלי לפגישת היכרות. "הבטתי בעיני הפסיכולוג שלי והוא בעיני, ושנינו ידענו שמשהו גדול עומד להיאמר כאן, משהו שעומד לשנות את חיי". ד', הוא אמר, את נמצאת במצב של אלימות במשפחה.

כשנולד במשפחה תינוק, אז האחים שלו נראים פיזית גדולים יותר, פשוט בגלל שהוא כל כך קטן.

פתאום הפנים שלה נראות לי ממש כמו פני אדם מבוגר, הגוף שלה כבר לא עגלגל כמו גוף של תינוק, השיער שלה ארוך ושזורים בו פסים של זהב, והעור שלה שזוף, ממש כמו נערה צעירה.

אני חושבת שאני מפחדת מהתינוק שלי. בעצם, אני חושבת שפחדתי ככה גם מהגדולה שלי, כשהייתה תינוקת, ואולי רק עכשיו אני מוכנה להודות שהתחושה הזאת היתה פחד.

אני אסביר. אני חוששת לעשות תוכניות או ללכת למקומות מסוימים מחשש שהוא לא יהיה רגוע, יבכה, יצרח, לא יתנהג בצורה נאותה.