אמהוּת

"…אמא, אבא וילדה יחידה. אחת וזהו. לא. לא מבחירה"…. כך כתבתי.

לא מבחירה?

בתחושה שלי – לגמרי לא מבחירה.

אבל יש מי שיאמר (מבחוץ… מתוכי…) שבתי היא ילדה יחידה (גם) בגלל מה שאני בוחרת.

בגלל מה שאני לא בוחרת.

כתבתי בגוגל "ילד יחיד" "קבוצת תמיכה"… מנסה למצוא עוד אנשים כמונו: אמא, אבא וילדה יחידה. אחת וזהו.
לא, לא מבחירה.

קפצו בגוגל מלאי של קבוצות תמיכה…. לאימהות יחידות, להורים לילדים הומוסקסואליים, לאימהות בטיפולים…
ומה עם זוגות עם ילד אחד…? – נאדה.

איך זה להיות לבד ? לעבור את ההריון לבד ?

בהתחלה, עוד לפני שנכנסתי להריון, כשעמדתי לעשות את כל הבדיקות הגנטיות, אודה שהיו דמעות בעיניים והרגשתי עצב על כך שאין מי שיחלוק איתי בזה ושאני צריכה לעשות את כל הבדיקות לבד. (ובנוסף להידקר לא מעט במקום להתחלק עם מישהו…). חוויתי רגשית את ההחלטה המושכלת שלי להיות אמא ונפרדתי מהחלום לזוגיות ומשפחה "נורמאלית" (אמא, אבא וילדים) והיה בזה עצב.

קיבלתי החלטה להרות מתרומת זרע. אחרי הזרעה ראשונה שלא הצליחה, הגיעה ההזרעה השנייה. בדיקת הדם הראתה שיש הריון, אך דופק לא נמצא!  אמרו לי:" בואי עוד שבוע ונראה איך מתפתח

מודה שקשה לי עם המושג אמא יחידנית מבחירה. קל לי יותר להתחבר למושג אמא חד הורית.

למה העיסוק הזה במושגים כל כך מעסיק אותי ? בטח תחשבו שזה מאוד קטן ושלי. עם זאת, אני מרגישה שזה חשוב לי מאוד לדבוק בהגדרה הנכונה.

אני חושבת שמילים יוצרות מציאות.

אני שואלת עצמי האם אמהות שקל להן לומר שהן יחידניות מבחירה באמת זו "ה"בחירה שלהן?