להיות אישה אחרי לידה זה אומר לעבור טרנספורמציה רגשית, רוחנית ופיסית. זה אומר להתמודד עם מציאות של חוסר שינה, בדידות ומענה קטן לצרכים הפיסיים והרגשיים. זה אומר שלפעמים הלב מתרחב וכואב בו זמנית. כאן אנחנו מדברות על כל זה, ועוד. וגם את מוזמנת.
אני משתפת אתכן טקסט שכתבתי לפני כעשור לאחד האתרים הגדולים. השבוע חיפשתי אותו, כדי לשלוח אותו למישהי שמתמודדת עם תחושות דומות ולא מצאתי אותו. אז אני מעלה אותו שוב, כי
לקראת ספטמבר, יש לא מעט הסברים ועצות על מה יעזור לילדים שלנו במעבר אל הגנים ובתי הספר – אבל מה עם מה שקורה לנו, האמהות, במעברים האלה? האם אפשר לתת
"אמא רעה" – כמה מהר אנחנו קופצות למסקנה הזאת כשאנחנו לא מצליחות להיות מי שחשבנו שאנחנו אמורות להיות. בטקסט הזה אני משתפת תובנות שעלו בי בימי מחלה, מול סדרות שדווקא
"יש דופק, למה את לא שמחה? תחייכי""בסקירה ראו שהכול תקין, עכשיו את יכולה לשחרר?""יהיה בסדר, הכול יסתדר. את סתם מדאיגה את עצמך""העובר ייצא, כולן יולדות. זה כואב, אבל תעברי את
"אני רואה שלכולן קל, ורק לי קשה", זה אחד המשפטים הרווחים שאני שומעת מנשים אחרי לידה. הרי כלפי חוץ כולן נראות בסדר, מתפקדות, מחייכות, מתמודדות מעולה עם האתגרים, ואם לא
"זה גדול עליי” מלמלתי לעצמי באמצע מפגש חברות סורגות. המארחת, סורגת וותיקה, הסבירה לי מה צריך לעשות וכמה עיניים לספור, אבל המסרגה שלי נתקעה בתוך עיניים קטנות, וברגע הזה עברתי לעולם אחר. ״אין לי סבלנות לספור עיניים. אני רוצה לסרוג חופשי. לספור כמה פעמים צריך להכניס את החוט
נעים להכיר,
שמי לימור לוי אוסמי, אני מטפלת cbt-act באמהות ויוצרת האתר.
את מוזמנת בשמחה לכתוב לי באופן אישי, אני תמיד עונה.
אם מעניין אותך פרטים על תהליך טיפולי איתי, כאן תוכלי לקרוא את כל הפרטים.
ואפשר ליצור איתי אחר קשר לשיחה ראשונית והיכרות.
לתכנים נוספים, אפשר להיכנס לפייסבוק וליוטיוב.
תודה שאת פה, ואשמח לשמוע ממך,
לימור.
תכנים שיעזרו לך להרגיש שפויה ומובנת בהורות