אחרי לידה

"מה שווה התאגיד, אם אנחנו לא שולטים בו?", אני נזכרת באמירה ההיא של מירי רגב. זה קצת מפתיע, אבל זה המשפט שקופץ לי כשאני ניגשת לכתוב על הקושי להתמודד עם התנהגות של הילדים שמוציאה אותנו מהדעת. אני מתכוונת להתנהגויות מצד הילדים/ תינוקות/ פעוטות, שהיינו רוצות למגר, להעלים, לשנות מן היסוד ולוודא שלא יחזרו שוב. לעולם. בכל גיל של הילדים, מגיל ינקות והלאה, יש התנהגות של הילדים שמעוררות בנו חוסר נוחות,…

התקופה שאחרי הלידה היא אחת התקופות מעוררות הסטרס והמשבר בחיים, ונשים חוות בה אתגרים רגשיים על בסיס יומיומי. חוסר שינה, בכי של תינוק/ת, אי נוחות פיסית, כאבים בהנקה, חוסר וודאות לגבי סדר היום או העתיד, הם חלק מהדברים השכיחים שנשים מתמודדות איתן. האתגרים הם לא רק הורמונליים, אלא קשורים למציאות של האישה, מה יכול לעזור כדי להתמודד איתם?

"איך אפשר לעזור לאישה אחרי לידה, במידה ולא נעים או לא נוח לה לבקש עזרה?" זאת שאלה שנשאלתי לאחרונה. כלומר, יש רצון לעזור מצד המשפחה, יש הבנה שהתקופה אחרי הלידה היא קשה ומחייבת עזרה ותמיכה (דיינו) , אבל – מה אפשר לעשות כשמדובר באישה שלא נוטה לבקש עזרה או שקשה לה לבקש עזרה? איך אפשר לעזור לה? איך לוודא שהיא לא תקרוס אחרי הלידה? הבקשה והרצון לעזור ליולדת מרגשת ונותנת…

פרגון עצמי הוא משהו שמוכר לך? לא כל כך? אם את אחרי לידה, אז סביר ששיפוטיות, ביקורת ואשמה מבקרים אצלך יותר מאשר פרגון עצמי. היום כמעט ואין אמא אחרי לידה שלא מרגישה אשמה, שלא מרגישה שהיא לא עושה מספיק, לא טובה מספיק, לא יודעת מספיק, ושבאופן כללי היא 'לא מספיק'. אשמה היא הרגל מנטלי שמשתמר ומטופח, גם בלי שאנחנו שמות לב. אשמה היא סוג של סבל עודף שעולה בעקבות כאבים…

כשאני מסתכלת סביבי.. נדמה לי שאני לא יכולה לנקוב בשם אף אחת שלא נושאת עמה איזה סוג של טראומה שחוותה בשלב מסוים במהלך המסע להבאת ילד לעולם. בין שהיא קשורה לפער בין הלידה שהן תכננו לזו שהייתה להן, לשינויים שחלו בגופן, לדילמת ההנקה, או לכל חלק אחר במסע, הן נעלו בתוכן תיבות של טראומה." – אורי לנקינסקי, הארץ– בשנים האחרונות ישנה מודעות הולכת וגוברת לכך שתהליכים רגשיים בהריון, לידה והורות אחרי…

אחד הדברים שממלאים אותנו באשמה כאמהות, הם אותם רגעים של כעס אחרי לידה בהם אנחנו 'מאבדות את זה'. אני מדברת על הרגעים שבהם אמהות כועסות על התינוקות שלהן, צועקות שישנו כבר, שנמאס להן, ומרגישות שאין להן כבר יכולת להכיל, לספוג, להיות סבלניות או לסבול. יש אחרי לידה גם כמובן רגעי כעס מול הילדים הגדולים שבבית, שאי אפשר לסבול יותר את ההתנהגות שלהם, אך במאמר הקרוב אתמקד בנושא של כעס אחרי…

שיחת וידאו אחרי לידה הוא פיתרון נהדר לתקופה הייחודית, ומאפשר לעשות תהליך ליווי במקום הנוח והמוכר  – הבית. לא צריך להתארגן ליציאה מהבית, לא צריך לצאת חצי שעה מוקדם יותר או לנסוע באוטו עם תינוק, וכל מה שצריך זה טלפון/ מחשב עם מצלמה מובנית וחיבור טוב לאינטרנט. דרך שיחת וידאו אפשר לדבר, לצחוק, לבכות, לקחת נשימה. זה נכון, אי אפשר להתחבק או לראות את כל הגוף, אבל אפשר לראות את…

בשבת בבוקר נוגה (7.5) באה אליי למיטה. אני שכבתי על הצד והחולצה שלי הייתה מורמת קצת, כך שהבטן הייתה חשופה. היא שמה לב לבטן המשתפלת ושאלה: "אמא, למה הבצק שלך נשפך?" אני נקרעתי מצחוק, כי הבטן שלי באמת נראית כמו בצק כשאני שוכבת על הצד. היא הרימה את החולצה ואמרה שהבטן שלה נראית אחרת, ואמרתי לה: "נכון, גם הבטן שלי נראתה פעם ככה. היא השתנתה אחרי הלידה של אייל". הראיתי…

אני מאמינה שהידע על דיכאון אחרי לידה צריך להיות נגיש וזמין לכל אישה שמעוניינת להבין לגביו. לכן, במאמר הקרוב אסביר בצורה פשוטה על דיכאון אחרי לידה, כך שתוכלו לצאת לאחר הקריאה עם יותרבהירות וידע לגבי הנושא. אם עדיין יעלו שאלות, אני פה. דיכאון הוא שם שניתן לאוסף סימפטומים, במטרה לסמן התנהגות רגשית ופיסית שהיא לא רגילה, ומתבטאת בסבל ומצוקה נפשית משמעותית לאדם. הדיכאון נחשב להפרעה או אבחנה פסיכיאטרית וככזה, יש…

אני זוכרת את עצמי אחרי לידה ראשונה. את הבילבול, את חוסר הידיעה, את ההפתעה על זה שקיימות בי תחושות שהייתי בטוחה שהן נוראיות, שהפריעו לי להתחבר אל הילד שלי ולעצמי כאמא. מאז עברו כ 14 שנים, ואני מוצאת שעדיין מעט נשים יודעות על התהליכים הרגשיים הטבעיים שמתרחשים אצל נשים אחרי הלידה. מה קורה כשאין ידע? יש בהלה, פחד, אשמה, חוסר חיבור לתינוק, והנאה מועטה, עד לא קיימת. מה קורה כשיש…

הסל-קל הזה כבד. הוא אמור להיות קל. המילה 'קל' היא חלק ממי שהוא, נמצאת בתוכו כמו מאפשרת לדמיין לרגע משקל קל כנוצה, כזה שמאפשר לכתפיים להרפות, להישען אחורה ברכות, שמאפשר לגוף לחדול להיות דרוך וקפוץ. אז איך זה שהוא כל כך כבד? איך זה שהמעבר מילד אחד לשניים מביא איתו משקל של אבן גדולה? כזו שסוחבים בעלייה, בהתנשפות, בעצירות ממושכות שנדרשות להסדרת נשימה. ואני חשבתי שאני כבר בכושר מצוין. הגוף…

הקיץ מביא איתו דביקות מיוזעת, המוח הופך לעיסה. החום הכבד מכביד גם על הנשימה וכולם מבקשים מפלט במרחבים ממוזגים. גם כשבחדר הממוזג נעים, הגוף כמו ממשיך לפלוט מתוכו אדים, משחרר עוד ועוד מן הבעירה. זה מזכיר לי את התחושות של לאחר לידה.